אשמח לשמוע עצות וגם סתם הזדהות,להרגיש שאני לא לבד.
אני בשלבי סיום של תואר שני במכללה והתחלתי עבודה חדשה ומבטיחה, כזו שלא חשבתי שיש לי סיכוי להתקבל. הבעיה היא אני... תמיד הייתי פרח קיר, בבית הספר,בצבא,במכללה,בעבודה עד כה, ביחסים,אבל זה לא הפריע לי יותר מידי. היום אני נמצאת במצב שאני צריכה להיות יצור חברתי, וואלה,אני לא. זה משפיע בשתי רמות: ברמה המקצועית, אני מוצאת את עצמי שותקת בדיונים וישיבות. נכון שלא תמיד יש לי מה להגיד ברמה המקצועית,אבל אני מרגישה שההתנהלות שלי ניראת מוזרה ומרגישים את זה.
ברמה השניה,החברתית, אני עוד יותר חרדה משום שכל סיטואציה חברתית שאני לא מצליחה להתמודד איתה אני מרגישה את כל הזכרונות של הדחייה החברתית מהילדות צפים לי. בארוחות צהריים אני לבד, ובפעמים היחידות שלא, אני חשה אי נוחות.
כל המצב הזה מביא אותי לתסכול קשה,ובמקום להמשיך לעבוד על הגשת התזה שלי אני מבזבזת את הערבים שלי בבכי ודיכאון.
כבר קיבלתי הערות כגון למה את לא מחייכת? למה את ככה ולמה את ככה?, מה שגורם לי עוד יותר להרגיש לא רצויה ומכונסת.
בעבר פניתי לטיפול,קיבלתי כדורים, שאולי עזרו מעט בתחושה הכללית (אך לא לגמרי)אבל גרמו לי לעייפות שלא הצלחתי לתפקד איתה לכן הפסקתי איתם.
אשמח לשמוע דעות,סיפורים ועצות להתמודדות... לא רוצה לפספס הזדמנות לקריירה בגלל רגשי נחיתות חברתית...שונאת שאני כזו אבל לא מצליחה להיות אחרת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025