היי לכולם
אני מרגישה מתוסבכת, אני יודעת שיש תקופות טובות ותקופות פחות טובות ושאני בגיל ההתבגרות.. אני לקראת סיום כיתה יב ובתאכלס סיימתי הכל ואני לקראת גיוס.. אני מיועדת לתפקיד לחימה וכל מי שמכיר אותי מתנגד לזה שאני יהיה שמה ומורידים לי את המוטיבציה להיכנס לשמה למרות כל המאמצים שעשיתי על מנת לעלות פרופיל ולהיכנס לתפקיד לחימה.. אני לפעמים מרגישה שאין לי באמת רצון להתגייס בגלל שכולם אבל כולם מורידים לי ולא תומכים בי אבל מצד שני אני לאט לאט משיגה מה שבאלי ומנסה שלא להתייחס למסביב כי בסופו של דבר אני רוצה את התפקיד לחימה.. אבל איך אפשר שלא להתייחס למסביב? אני רוצה ומקווה מאוד להיות בתפקיד לחימה אני גיוס מאוחר ורק בעוד שבועיים יהיה לי מיון לוחמות אבל איך אפשר לא לתת לדעה של חברים ומשפחה להשפיע עלי? איך? זה האנשים שהכי קרובים אלי והם צריכים לתמוך בי.. עברתי מלא בחיים ואני יודעת שהם נטו רוצים לשמור עלי אבל אני לא רואה את עצמי בתפקיד אחר או בכלל שאני יהיה בצהל בתפקיד שהוא לא לחימה.
עוד משהו ישלי חברים ישלי הכל ולמרות הכל אני מרגישה בדד.. כאילו נגיד בסיטואציות שאנחנו חברים כולם יחד ואני עם חברות שלי אז יש את החברים של החברות שלי כאילו בני זוג ואני בדד לבד וזה לא כיף ואני לא יכולה להגיד לחברות שלי שאני לא באה כי כן באלי או להגיד להן שלא יהיאו אותם כי הם חברים שלהם.. ואני ממש לא מתכוונת לרדוף אחרי אהבה כי כמו שאמרתי עברתי דברים שככה שכל מי שרק מנסה אני אוטומטית מרחיקה אותו מימני ומרחיקה את הפגיעות מהאנשים שלפני שזה יגיע זה לא יקרה בכלל..
קיצר נראלי שאני לא באמת צריכה איזשהו עצה אני רק הייתי צריכה להתפרק אז בגלל זה בכותרת אני כבר רשמתי שלא חובה לקרוא תודה למי שהגיע עד לפה וקרא אבל כן הייתי שמה לעצה של איך אפשר לא להתייחס לתגובות של אנשים לגבי החיים שלי וההחלטות שלי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות