הכל התחיל מאז שהצטרפתי לאתר שעוסק באנימציה, הקהילה פעילה כבר כמה שנים.
כולם משתפים את העבודות שלהם ומקבלים תגובות ממשתמשים ויש אפשרות לעקוב אחרי משתמש שאנחנו רוצים.
המנהלים החליטו לבחור מספר משתמשים שהם לדעתם אומנים מאוד מוכשרים/ מעניינים, ואני הייתי אחת המשתמשים ברשימה הזאת עד שהם הוציאו אותי בגלל חוסר פעילות של תקופה. סיכוי קלוש שהם יוסיפו אותי בחזרה.
עבר כבר כמעט שנה שאני לא ברשימה הזאת, וזה גרם לכך שהרבה נטשו את הפרופיל שלי ושאיבדתי הרבה צפיות בעבודות שהשקעתי עליהם חודשים.
תקופה ארוכה זה לא כ"כ הפריע לי עד שבימים האחרונים כשפירסמתי את העבודה האחרונה שלי, אף אחד לא התעניין במה שעשיתי. המספר שאנשים עוקבים הם גדול ואף אחד לא מתייחס אלי ואני מרגישה כעס בוער בי בכל פעם כשאני רק מסתכלת על האנשים האחרים או רואה שכל מה שהיה לי נעלם.
הערצה והתמיכה שהאנשים הרגישו ונתנו לי, פתאום הכל שקט בדף שלי. ותמיד כשאני בודקת את המשתמשים האחרים אני רואה כמה מציפים אותם במחמאות ושאלות והתעניינות. כל הדברים שלי היה וכבר אין לי.
חשבתי לדבר עם המנהל שאני מכירה מהאתר או לפרסם שם משהו, משהו שמספר איך אני מרגישה אבל אני מגיעה למסקנה שהכל רק רחמים עצמיים.
בפעם האחרונה שסיפרתי את מה שאני מרגישה איפשהו, קיבלתי תגובות זועמות של אנשים שאמרו לי כמה הרחמים העצמיים שלי פשוט מביישים ודרך מאוד צולעת לתשומת לב.
אני פשוט מרגישה שכל מה שקורה הוא פשוט לא פייר, כי אהבו את מה שאני עושה ופתאום לקחו ממני הכל ואני רוצה לחזור למקום שבו הייתי כי עדיין יש רק בן אדם אחד שנשאר שם ומזכיר לי כמה אני ראויה לזה וגם אני יודעת כמה מאמץ אני משקיעה שם.
אני רוצה לדבר כי אם אני לא אדבר אף אחד לא ידע מה קורה.
אבל אם לדבר אז איך להגיד את הכל מבלי שהכל ישמע כמו רחמים עצמיים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות