איך מתמודדים עם ילד שאוהב להרביץ לבעלי חיים ואף אחד לא מטפל בו?!

יש איזה ילד בן 8 בערך, חבר של הילדים של השכנים שלנו, שמגיע לשחק איתם מדי פעם.
כבר תפסתי אותו כמה פעמים על חם כשהוא רודף אחרי בעלי חיים ומנסה להרביץ להם, בין היתר גם אחרי חתולת החצר שלנו. (שלא מזמן גם חזרה מעיקור והילד גנב לה את הקרטון שהיא ישנה בו)
מדובר בילד מגודל, מפותח לגילו שנראה כמו קרנף שועט לעבר הטרף שלו.
בכל פעם שיצאתי החוצה כדי לנזוף בו וקראתי לו "ילד! בוא רגע!" הוא פשוט ברח.

היום בשבת ממש במקרה הסתכלתי על הילדים מהחלון של הבית, ועקבתי כדי לראות מה הם עושים. אחרי שהם סיימו להרביץ אחד לשני כחלק ממשחק ברברי של ילדים חסרי חינוך, הם התפנו להרביץ לבעלי חיים.
שמעתי את אותו ילד צועק לחברים שלו "הינה כלב! בואו נרביץ לו!!!" והתחיל להתקרב עם צעצוע כבד לאיזה כלב מסכן שעבר ברחוב בכדי לזרוק אותו עליו.

מיד יצאתי מהבית ופניתי לילד בשקט כדי שלא יברח גם הפעם, ואמרתי לו שהסתכלתי מהחלון, ושמעתי את מה שאמר, ושאני לא מסכימה שהוא ירביץ לא לכלב, ולא לאף בעל חיים אחר, כולל החתולה שלנו.

הילד הסתכל עלי במבט של אהבל ואמר לי ל"למה???" "זה לא כואב לו בכלל!"
אמרתי לו מה זאת אומרת זה לא כואב לו? אתה היית רוצה שירביצו לך ככה???
הילד אמר "לא אכפת לי! זה לא כואב לי!"
שאלתי אותו אם זה לא כואב לו, אז למה הוא בכה כשאחד החברים שלו זרק עליו את הצעצוע הזה והפיל אותו לרצפה? והילד רק חזר על המשפט כמו מטומטם "זה לא כואב בכלל! לא בכיתי!"
בקיצור, התחיל להתווכח איתי על הסוגיה של האם להרביץ לבעלי חיים זה לגיטימי או לא.
ילד נורמלי אחר היה פשוט מוריד את הראש ומתבייש אבל החוצפן הקטן הזה התחיל להתווכח כאילו זה לא מעניין אותו בכלל שבן אדם מבוגר נוזף בו, וכאילו הוא לא מבין מה לא בסדר בלהרביץ.

בשלב הזה כבר ממש התחלתי להתעצבן כי ראיתי שאי אפשר לפנות אל הלב שלו ולהסביר לו בצורה יפה, הרמתי את הקול ואמרתי לו שאוי ואבוי לו אם אני אראה אותו שוב מרביץ לבעל חיים, ושהוא ישלם על זה ביוקר אם יעיז להתקרב לחתולה שלנו.
מה הילד עשה? התחיל לחקות אותי ולצחוק. אמר לי "זו בכלל לא החתולה שלכם!"

טוב, בשלב הזה כבר עמדתי לשים לו סטירה לתוך הפרצוף, ולפני שאני מאבדת את העשתונות אמרתי לאמא שלי שתלך לדבר עם השכן שלנו, שהוא האבא של אותם ילדים שהילד הטמבל הזה חבר שלהם. (אבל גם לילדים שלו בעצמו לא חסר...)

אמא שלי הלכה אליו ודיברה איתו בזמן שאני הסתכלתי עליהם מהחלון, והילד המגודל מה עשה? הסתכל לי בתוך העיניים ועשה לי תנועה כזאת מאיימת של "I see you" עם האצבעות שמופנות כלפי העיניים ואז עלי.
הייתי בשוק. איך קיימים כאלה ילדים חסרי חינוך בעולם הזה?! אני בגילו לא הייתי מעזה אפילו להסתכל בעיניים של מבוגר, קל וחומר לא להתווכח איתו ולעשות לו תנועות מאיימות. וקל וחומר לא להרביץ לבעלי חיים!!!!!

בקיצור, כל השתלשלות העניינים הזו לא עניינה את הילד יותר מדי, והוא המשיך בשלו.
אחרי דין ודברים קצר עם אותו שכן, הבנו שמדובר בילד של אחד השכנים פה בשכונה, משפחה שבואו נאמר במילים עדינות, לא שיא המתורבתת. עכשיו הכל מובן.
מצטערת על המילים הלא נעימות, אבל אותה משפחה עסוקה בעיקר בלהשריץ ילדים ולא לתת להם חינוך. בית מטונף שנראה ככה גם מבחוץ וגם מבפנים. ילדים שמשוטטים ברחובות יחפים.
כלומר, שגם אם נלך לאמא שלו ונספר לה מה הילד שלה עושה, זה לא ממש יעניין אותה והיא עוד מסוגלת לתקוף אותנו.

בקיצור, אני ממש לא יודעת כבר מה לעשות. בכל פעם שאני שומעת את הילדים האלה מרעישים בחוץ אני נדרכת ולא יכולה להיות רגועה. עוקבת אחריהם מהחלון באובססיביות וחושבת על כל אותן הפעמים שהילד הזה הרביץ לחתולונת שלנו ולא הייתי שם כדי לעצור אותו. ועל כל הפעמים שהוא עוד ינסה להמשיך להרביץ לה.

בפעם הבאה אני חוששת שזה כבר לא יהיה בדיבורים, ואני פשוט אאבד שליטה ואצא אל הילד לדפוק בו את המכות של החיים שלו עד שהוא כבר לא יוכל להרביץ יותר לבעלי חיים, גם אם הוא ירצה...
אני מעדיפה כמובן להימנע ממקרה כזה, אבל ברצינות, מה כבר אפשר לעשות?!
נראה שלילד הזה חסר חינוך מהבית שזו בעיה שהיא הרבה יותר עמוקה, ואי אפשר לפתור אותה באיזו נזיפה, ולכן נזיפות לא משפיעות עליו.
אבל בחייאת, אני לא יכולה לחנך אותו, ומצד שני לא יכולה לעמוד מהצד בזמן שהוא ממשיך להטיל אימה על בעלי החיים של השכונה!