היי
המצב שאני מתארת הוא מצב מוכר? ואם כן איך מתמודדים?
אני נשואה בלי ילדים עדיין, מלכתחילה אני טיפוס יותר של איכות מכמות, והזמן לבד חשוב לי וגם מטלות הבית גוזלות זמן, שאני הופכת לאיכותי באמצעות שמיעת הרצאות, התחביבים שלי הם קריאה, ללמוד בקריאה, ספורט, ים וטיולים, הרוב אני עושה לבד ושאר הדברים בין אם מבחירה לפעמים ובין אם כי זה מה שיש עם בן הזוג או אמא שלי שבאיזשהו אופן הם החברים הכי טובים שלי ובטח אלה שהכי זמינים מדי פעם יש גם קשר חברי עם אחים שלי, אבל גם נפגשים פעם בשבוע שבועיים, אז זה יותר טוב מחברים , גם אוהבת סרטים הופעות הצגות וקומדי
העניין הוא שחוץ משניהם בקושי יש לי עם מי לעשות את הדברים, וגם בכללי עם מי להפגש...
מרגישה שיש לי חברים, אולי 3-5 תלוי איך סופרים, אבל הם כבר מזמן לא חברים טובים
נפגשים, שלא לדבר על להנות ביחד פעם בחודש חודשיים בערך....
אני חוזרת מהעבודה בין 16-17:30 תלוי ביום, ומזל שיש את העבודה כי שם יש לי חברה כל היום, מדי פעם יש דברים קבוצתיים מעבר, אבל לא ממש יודעת איך ליצור קשרים חברתיים מעבר, מה שגם קצת קשה כי הרוב עם משפחות. וגם באופן כללי מוזר לי חברתית אין לי עד הסוף מיומנות איך ליצור את הקשר. מעבר...
אז העצה תיצרי חברויות בעבודה קצת פחות תעזור כנראה...
אבל המצב עם חברים שלי..גרים חצי שעה בערך מרחק אחד מהשני, הם כמעט ולא מגיעים לאזור שלי, ואנחנו מדברים מדי פעם ומנסים אבל לא קורה כמעט...חלק באמת עובדים מאוד קשה אבל אחרים כן מוצאים זמן להפגש ולעשות דברים אחרים...
מרגישה שרוצה חברים אבל כאלה שיהיה קשר ולא פעם באף פעם...
מה עושים? ולמה זה המצב בגילאים האלה..חלק מהחברים שלי הם מהיסודי ומדכא שככה הקשר..
הרבה חברים אחרים לאורך השנים החברות התמסמסה בגלל הדברים האלה, לא רוצה להישאר לבד, אבל גם ככה מרגישה לבד,
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות