קשה לי להחזיק מערכת יחסים, מה הבעיה שלי?

בת 24.
שמתי לב שרוב הזמן בכלל לא בא לי זוגיות, אבל מידי פעם יש רגעים קטנים שמזכירים לי שכן בא לי (כמו שבתות וחגים אירועים חתונות וכ'ו...)
אני לא מצליחה להחזיק מערכות יחסים ותמיד מסיימת אותם!! ואני לא מבינה מה הבעיה שלי...
1. אני משתעממת מהר מאותו בן אדם. ז"א שבתחילת הקשר יש ריגוש ומשיכה ופרפרים והתלהבות וככה זה גם יורד לי נורא מהר אחרי שאני מכירה את הבן אדם, אחרי שהשלב הזה עובר וזה בעצם נהפך לשגרה אז אני מרגישה שמשעמם לי..
2. אני אוהבת להיות חופשייה ולא לתת דין וחשבון לאף אחד (היו לי ריבים עם ההורים שלי מגיל 14 על חוסר דין וחשבון, וגם עם לא מעט מקומות עבודה), ניסיתי להיות בכמה קשרים והרגשתי שזה אינטנסיבי מידי לוחץ, לדבר עם הבן אדם כל יום, לתכנן את הסדר יום שלי ככה שיתאימו למתי שנפגש, אם הייתי נעלמת לחצי יום או יותר ישר התחילו משפטים של "איפה את" ישר שיחות טלפון, ישר ביקורת על זה שנעלמתי אני פשוט לא סובלת את זה. ובכלל עצם העובדה שיש בן אדם שמצפה שאדבר איתו גורמת לי לתחושה מעצבנת, כי להבדיל עם חברות אני יכולה להחליט שאני מדברת יומיים ברצף ואז לא מדברת שבוע שלם (כלומר מדברת מתי שמתחשק לי בתכלס) ובקשר זה לא ככה.
אני אוהבת להרגיש משוחררת לא חייבת לאף אחד דין וחשבון מה לעשות לאן הלכתי ומתי בא לי להפגש ופשוט כשזה יזרום זה יזרום... הבעיה שלא ככה הצד השני רואה את הדברים. אני לא אוהבת להרגיש שיש מחויבות כלשהיא שכובלת אותי בעצם ללדבר-להפגש עם מישהו אלא שזה בא בספונטני מתי שמתחשק לי ובא לי ולא משהו קבוע.
3. כשאני במערכת יחסים אני פשוט מותחת את החבל כל פעם קצת יותר וממררת לגבר את החיים ע"י כל מיני מבחנים מעצבנים על מנת לראות אם הוא יעזוב או לא, אני יודעת שזה דפוק אבל הרבה פעמים אני פשוט עושה את זה ואפילו בלי להתכוון ואז קורים שני מצבים;
או שזה נגמר בריב כי הם פשוט מתעצבנים ו-הולכים, או שהם הופכים להיות כמו איזה טאטלה שמבקש סליחה על כל דבר ואז יוריד לי מהם וזה ממילא נגמר.
* סטוצים זה לא אני ולא אכפת לי מההקשר המיני. לא מפריע לי להיות בלי
* זה דפוס שחוזר על עצמו עם כמעט כל אחד, אפילו אנשים שהם ממש הטעם שלי והסגנון שלי.
האם זה קשור לאופי שלי ? יכול להיות שיש אנשים שפשוט - לא אוהבים להרגיש מחויבות לוחצת וצריכים להיות חופשיים?