אני ביישנית מאוד ולא מצליחה להתגבר על זה

בחיים לא דיברתי עם אף אחד מהמורים שלי, אף פעם לא הצבעתי בשיעור גם אם ידעתי את התשובה. אם מישהו עומד לפניי וחוסם לי את הדרך אני אלך בדרך עקיפה ויותר ארוכה או אחכה במקום פשוט לשאול אותו אם הוא יכול לזוז. פעם אמרתי איזה משהו קטן לילדה מהכיתה והיא הייתה בהלם ואמרה לי שזו פעם ראשונה שהיא שומעת אותי מדברת. אני מתביישת גם לאכול ליד אנשים אז אני אף פעם לא מביאה אוכל לבית ספר.
אני לא משתתפת בשיעורי ספורט כשיש משחקים בקבוצות כמו מחניים, כדורעף...

יש לי ציונים מעולים ואני עובדת על עבודות בצורה מאוד רצינית ודואגת שהן יהיו מושלמות אבל אני מסרבת להציג אותן מול הכיתה ובגלל זה אני מקבלת ציון נמוך מאוד בהשוואה למה שהשקעתי. הרבה פעמים גם בגלל הביישנות אני לא מקבלת את הקרדיטים שמגיעים לי. לדוגמא, היה צריך לעשות עבודה בזוגות ולהציג, אני עשיתי את רוב העבודה ומאוד השקעתי בה אבל אני סירבתי להציג ורק הבת זוג שלי הציגה, והמורה לא הפסיקה להחמיא לה על כמה שהעבודה מעולה ושהרמת חשיבה גבוהה מאוד ושהיא מדהימה וכמה שהיא תלמידה נהדרת וחכמה ושהיא נפעמת ממנה (ויש לציין שהבת זוג שלי פשוט שתקה והנהנה וקיבלה את המחמאות שאני הייתי אמורה לקבל) ואז היא קיבלה 100 ואני קיבלתי 70 (כי סירבתי להציג). וכמובן שלא אמרתי על זה לא למורה ולא לבת זוג. אז גם אין לי עמוד שדרה.

אין לי ממש חיים ואני לא יוצאת מהבית חוץ מלבית ספר. כל מה שאני עושה בבית זה ללמוד ולהיות באינטרט, לראות סדרות וכו'...
כן יש לי כמה חברים. אבל הם מעדיפים להיות עם חברים יותר קרובים שלהם מאשר איתי, ואני מבינה את זה. (ואל תגידו לי "תצאי יותר החוצה", כי אין לי לאן לצאת)

תמיד אנשים אומרים לי "תיהי יותר עם ביטחון" ו"תדברי יותר" כאילו שזה כל כך קל. העצות האלה לא עוזרות לי בכלל.
אני ניסיתי. היו כל כך הרבה פעמים שצרחתי לעצמי בראש תצביעי תצביעי פשוט תרימי את היד ותגידי את התשובה. אבל אני לא מצליחה.
ויש עוד כל כך הרבה סיטואציות שבהן אני שותקת במקום לעמוד על שלי ולקבל את מה שמגיע לי שאין פה מה לפרט את כולן כי הבנתם את הפואנטה.

זה פשוט הורס לי את החיים, ואני לא מבינה מה הבעיה שלי. אני רואה מסביבי אנשים שעל כל דבר קטן שלדעתם לא במקום או לא מתאים להם ישר הם מתלהמים ועושים הכל כדי שהם יקבלו מה שמגיע להם ולא עוזבים, אבל אני אפילו לא מנסה אלא משלימה עם המציאות ואומרת לעצמי שהחיים לא הוגנים ופשוט שותקת לגבי הכל.