איך להציל את אבא שלי ואותי? אני חושבת שהוא נכנס לדיכאון, וזה משפיע לי על החיים.

אני לא יודעת איך להתחיל לתאר את מה שעובר עליי. אני מרגישה שאני קורבן של המציאות שלי וזה פוגע בי נפשית ומשליך לי כמעט על כל תחום בחיים שלי. אני אומללה בגלל הדבר הזה. זה הסוד הכי גדול שלי, אבל זה לצערי ההסתרה היא כבר מעבר לסוד והפכה לחלק בלתי נפרד מהזהות שלי מה שהופך אותי בערך לשקרנית פתולוגית ומכניס אותי לחרדות וסיוטים ואמונה שאני לעולם לא אצליח להתגבר על זה ולפתור את זה.
אני בת 28, מאז ומתמיד הייתי ילדה של אבא – אבא נתן לי כל מה שרציתי וחלמתי כלכלית ונפשית. תמיד הוא היה עמוד הטווח שלי בחיים, תמיד הוא היה שם בשבילי ווידא שחלילה לא אהיה שקטה. תמיד הוא גם היה דמות הערצה בעיניי. כל יכול. בלתי מנוצח. צעיר בנפשו, ברוחו וטפו טפו טפו בגופו. בשנים האחרונות חלה נסיגה באקטיביות של אבא שלי. הוא אומנם לעולם לא יראה את זה אבל פשוט מנוון. מהאבא הספורטיבי, הפעלתן, הכל יכול, זה שהמוח שלו והכריזמה שלו יכלו לנהל את המדינה הרגשתי שבאופן הדרגתי ולאורך שנים הוא משתנה (באופן טבעי הוא מזדקן והיום כבר נושק ל-70) הוא אף פעם לא היה בן אדם מסודר מידי, אבל לעולם לא ויתר על ריצה בחוץ, טיסה לחו"ל או מכונית פאר. פינק את עצמו, אותנו וכפועל נלווה דאג להזכיר לי שהוא גדול מהחיים מה שהשרה בי ביטחון וכוח. אבא שלי מאחורי והוא כל יכול.
בהתחלה הוא וויתר על הרכבים, הוא כבר לא טס לחו"ל משהו כמו 6 שנים, אין לו חברים, אין לו זוגיות וכל שגרת החיים שלו חוזרת על עצמה בצורה כזו שיוצרת אצלי חרדות. עבודה ובית מול הטלוויזיה, זהו!!! אני חושבת שהוא בדיכאון או שהוא וויתר על החיים, איזו מחשבה נוראית לחשוב על הגיבור שלך נכון?! לאט לאט הוא העביר כל פעילות הביתה ועל כל בעיה שהיא הוא פשוט שם פלסטרים – הוא רץ בבית בגרביים (העובדה שהוא נראה בעייני פתאום פתטי גומרת עליי)
כל הבית הגדול שגדלתי בו הפך לזוהמה אחת גדולה ולא ניקו אותו שנים. הצנרת הרוסה, כל החדרים הפכו למחסנים, הסלון מלא במכשירי כושר בלויים. כלום לא עובד, כלום לא נקי, הכל מטונף ברמה שמביכה אותי!!! מביכה!!! זה רק הולך ומחמיר ואני כבר לא מצליחה לישון בלילה. למה דווקא לי?
אני גרה כבר כמה שנים מחוץ לבית ולאחרונה חזרתי לבית בלית ברירה מה שמגביר את החרדות שלי והמראה הנוראית הזאת. אני לא יכולה להביא לפה אף אחד מבושה. לעולם לא ראיתי הזנחה קשה כזאת וזה ממוטט אותי. אני אומרת לו את זה אבל אני מרגישה שגם הוא בכדור שלג שהוא לא מצליח לצאת ממנו. כי הוא תמיד יבחר להכחיש ולהמשיך הלאה. ומה שהכי אבסורד הוא שיש לו את כל האמצעים לפתור את זה ולחיות כמו מלך.
אני התחלתי לצאת עם מישהו חדש ואני פשוט פוחדת, מבועתת שוב מההסתרה של הדבר הזה. אין לי כוחות יותר. אני מרגישה שאני הבן אדם הכי חסר מזל בעולם. אין לי שום עמוד טווח, אף אחד.
מהנסיכה של הבית, זו שתמיד נתנו לה הכל הפכתי לבחורה אומללה עם סוד ענק מאחוריה שהיא לא יודעת איך להתחיל להסביר או לתאר, אני כל כך מתביישת בזה ולא יודעת איך לעזור לבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם ולעצמי להציל את עצמו. זה גדול עליי.

הוא בחיים לא יודה בזה, בחיים, הוא הריי כל יכול מה שעוד יותר מכעיס אותי. אני רואה את העייפות והוותרנות על פניו וזו מחשבה שאני לא יודעת איך להתמודד איתה חוץ מלהדחיק ולהסתיר את זה.
אני לא חושבת שיש פה מישהי שיכולה לעזור לי. לא חושבת שיש פה מישהי שתזדהה איתי. אני סובלת כמו שבחיים לא סבלתי. אני רוצה בית נורמלי שאני יכולה להכניס אליו אנשים בלי להתבייש או להסתיר. אני רוצה את אבא שלי בחזרה ומתפללת שזה יקרה. אני מנסה לדבר איתו, אבל זה תמיד נגמר בריב שהוא אטום לחלוטין ואני מייסרת את עצמי על זה שפגעתי בו ואני אתחרט על זה כל החיים.

אמא שלי לא בתמונה כמעט, הם גרושים המון שנים ואנחנו מאוד רחוקות ולאחי הגדול נראה ששום דבר מזה לא אכפת. הוא מקבל את ההפרעה והבעיה הזאת מה שעוד יותר מכעיס אותי כי הוא מדרבן את זה. אני לא יודעת מה לעשות. אני פשוט חייבת להציל את החיים שלי ושלו. תעזרו לי או תנחמו אותי אני מתחננת. אני אבודה ומפוחדת. אל תגידו לי לא להתבייש ולהשלים עם זה, כי אני לא יכולה להשלים עם דיכאון והזנחה של אבא שלי. תודה.