אני רוצה לעבור בית ספר, את ההורים זה בכלל לא מעניין. אני מיואש נפשית, מה לעשות?

אני עולה לכיתה י' שנה הבאה ואני רוצה לעבור לבית ספר מסוים. כשההורים שלי הבינו לאן אני רוצה לעבור הם ישר אמרו לי שממש לא כי אחי הבכור למד שם לפני 10 שנים וזה בית ספר לא טוב. אבל כל הקטע שאחי למד שם לפני 10 שנים דברים משתנים!!! גם על הבית ספר שאני לומד בו עכשיו אמרו לפני כמה שנים סטיגמות רעות והיום הוא נחשב בית ספר טוב!!! אני עכשיו כיתה ט', חברים שלי השנה למדו בבית ספר שלי עדיין ועזבו שלוש חודשים אחרי תחילת הלימודים, עברו לבית ספר שאני רוצה לעבור אליו. הם למדו בבית ספר שלי מכיתה ז'. נהייתי איתם בקשר רק בחודש האחרון והם אמרו לי שהבית ספר ממש טוב, גם מבחינה לימודית ובעיקר מבחינה שלצוות ההנהלה אשכרה אכפת ממך. אחד מהחברים שעבר לבית ספר, עשיתי איתו שיחת נפש. הוא סיפר לי שלפני שהוא עבר בית ספר הוא תמיד הרגיש שהבית ספר שלי לא שם עליו פס, רק שילמד ושיזדיין מהבית ספר בסוף היום. הוא לא מרגיש תמיכה, לא מרגיש אכפתיות מהמורים ומהצוות, לא מרגיש שהבית ספר מעניק לו תחושה של משפחה אהבה וביטחון. ואני פשוט גם מרגיש ככה פשוט אחד לאחד. ותאמינו לי שזה ילד עם לב זהב נשמה טובה! הוא אף פעם לא היה מחפש בעיות, לא היה הולך אחרי העדר היה תמיד מתעסק בדברים שלו. הוא לא אהב את המורים והוא היה רב איתם והיה שונא את כל הצוות בגלל מה שהם. והוא גם קצת היה חווה העלבות בבית ספר בגלל שהוא שמן וזה עוד מוסיף לזה שלא היה כיף לו בבית ספר. הוא סיפר לי שהבית ספר החדש אשכרה נותנים לו אווירה של משפחה ואכפתיות, שהמורים לא רק באים ללמד וללכת, אשכרה אוהבים אותך. ובדגש על אווירה של משפחה ואכפתיות, משהו שחסר לי בחיים לצערי... ואני מאמין לו אני ראיתי בעיניים שלו שהוא באמת מתכוון למה שהוא אומר ואני ממש הרגשתי את זה, שבאמת יש צוות גדול מאחוריך ונותן לך את כל הלב שלהם, דבר כזה שאין בבית ספר שלי.
ואני, ממש לא כיף לי בבית ספר שלי אני מרגיש שאני בא ללמוד ללא נפש חיה בגוף ואז פשוט ללכת הביתה.
החברה בבית ספר לא משהו, באמת שהילדים לא ברמה. המורים בכלל אין מה לדבר, "תלמד ועוף לי מהעיניים" זה מה שאני מרגיש.
אין זה ממש לא כיף זה אוכל אותי מבפנים בצורה מטורפת שההורים שלי לא רוצים שאני יעבור בית ספר. אני רוצה להתחיל חיים חדשים. הם ממש לא יודעים מה אני מרגיש פשוט שמים עליי אלף זין. אומרים לי לא כי אחי למד שם לפני פאקינג 10 שנים והם אומרים שזה חרא בית ספר. אבל 10 שנים זה המון זמן ודברים במערכת החינוך זזים ואני מאמין שהם באמת זזים עם מה שחברים שלי מספרים לי על הבית ספר. אני מספר לאמא שלי ואבא שלי את הסיפור של חבר שלי והם עונים לי בתשובה: " מה אכפת לנו מחבר שלך? מי הוא בכלל למה הוא צריך לעניין אותנו. בטח טמבל אם הוא עבר לשם". אותי זה פשוט זיעזע שהם אמרו שהוא ילד טמבל והם אפילו לא מכירים אותו ואני מעריך אותו פי 1000 מאשר ההורים שלי כי הוא אשכרה בן אדם עם אישיות גדולה. וכמה שאני מנסה לפתוח להם את הלב ללא הצלחה כי אף פעם לא הייתי איתם פתוח זה לא מעניין אותם מה אני רוצה, זה דבר שיכול לשנות אותי לטובה. הם אפילו לא רוצים ללכת איתי ליום פתוח בבית ספר שאמור להיות מחר, הם אומרים לי "לך אתה לבד" בזלזול כואב. ואין לי מה ללכת לבד.
אני לא מצליח לדמיין את עצמי עובר בבית ספר שלי עוד 3 שנים, אני כמעט בטוח שמבחינה נפשית אני אקרוס בבית ספר והמוטיבציה שלי תרד לפח ואני אדרדר בלימודים. למרות שאני תלמיד טוב עם ממוצע 80. אני יחסית עצוב ביום יום שלי לא מרגיש שיש לי בשביל מה לקום לבית ספר, אני לא ילד שאין לו חברים בבית ספר פשוט החברה לא מתאימה לי, בבית ספר אני מרגיש לבד, אבל לי יש את החברים שלי. ולצערי, אני התחלתי לעשן סמים כמו קנאביס ולשתות אלכוהול בסופי שבוע בשביל להתפרק. כן זה המצב... הורים חרא... הבית ספר חרא... לומד בכוח מנסה להישאר יציב למרות המצב שלי ואני עוד שומר את זה בלב... אין עם מי לדבר בבית ספר... קצת סמים ובנות בלילה להתפרק איתן זה מה שמשחרר אותי בסופי שבוע. ואני בחיים לא חשבתי שאני יגיע לסמים.
ההורים שלי רק אומרים סטיגמות על הבית ספר ואני לא רק בדיכאון קל בגלל שהם לא נותנים לי לעבור בית ספר אלא גם שבכל דבר ההורים שלי שמים עלי זין. אני יוכל לעבור שינוי אדיר אם אני אלך לבית ספר הזה. מעדיף בית ספר שאולי קצת מלמד פחות טוב עם תמיכה ואהבה, מבית ספר שמלמדים טוב אבל אפס תמיכה ואהבה... עזרה בבקשה...