בן הזוג מתעלל בי רגשית ופיזית, אולי זה באמת באשמתי? כי אני טיפשה שאין לי אומץ?

אני בת 18 ובזוגיות כבר 4 שנים , זאת אומרת מגיל 14 כך שאני לא זוכרת מה זה להיות לבד .
הוא גדול ממני בשנה , תמיד כולם אוהבים אותו .. הבחור המושלם הזה שמצחיק את כולם ונעים להיות בחברתו .
לפעמים הוא הדבר הכי מקסים בעולם רומנטקן חסר תקנה שיודע איך לקנות אותך ומצד שני הבחור הכי אדיש וחסר רגשות.
4 שנים שאני עוברת התעללות , רגשית ופיזית .
התחיל משקרים , בגידות , רימה אותי , אפילו חשף את סודותיי לזרה ( לפחות בקטע של סודות חשבתי שאפשר לסמוך עליו ..)
מוריד לי את הביטחון ברמות , אומר לי כמה אני סתומה וטיפשה ושתמיד הכל באשמתי . כל דבר שקרה או קורה. אני נשארת כי אני חלשה מידי כי אני לא יודעת מה זה להיות בלעדיו .. אני לא מסוגלת לסבול יותר את ההתעללות הזה
כל דבר קטן שהוא כועס עלי הוא פשוט מרביץ לי ואז כרגיל מאשים אותי .
תקופה ארוכה חשבתי שזה באמת באשמתי , אולי באשמתי הוא משקר לי , בוגד בי ואפילו מרביץ לי אולי אני לא מספיק טובה. הוא גורם לי להרגיש כאילו הפכתי למשוגעת ואני לא מסוגלת להתמודד עם זה . תמיד כשהתסכלתי על נשים מוכות ריחמתי עליהן ובסוף אני אחת כזאת .
הוא יכול להיות הבחור הכי חמוד ובאמת שלא תאמינו עליו שהוא כזה והוא הכי כזה
תמיד הוא אומר לי שאני משוגעת ושאני מרביצה לו ושאני מביאה הכל למצב הזה
כשאני באה לדבר איתו על מה שמפריע לי הוא מאשים אותי ! הוא אדיש וקריר אלי .. אמרתי לו שאם הוא לא רוצה אותי שיפרד ממני אבל הוא לא . ואם הוא נפרד ממני פעם אחת זה בגלל דברים הזוים (כי יצאתי עם חברות) שדרך אגב אסור לי..
אני מחכה לסופשים בשביל להיות איתו והוא פשוט התחיל להעדיף לעבוד למרות שזה הגיוני וזה בסדר אבל הוא קובע בכוונה על הזמן שאנחנו כן יכולים להפגש :/
הוא מבלבל אותי , הוא מתסכל אותי בצבא אי אפשר לדבר עם אף אחד ואני ממש בדיכאון בזמן האחרון כי אין לי מה לעשות ואני טיפשה וחלשה נפשית ופיזית לעזוב אותו .הוא גרם לי להרגיש שאני באמת כלום ושום דבר בלעדיו . ושהוא עושה לי טובה שהוא איתי אז אני צריכה להעריך את זה..
הצעתי לו מיליון פעם ללכת לטיפול זוגי למרות שאנחנו צעירים וכל פעם תירוץ אחר ..
אמרתי לו פעם שאם הוא לא הולך למועון לגברים מכים אני לא יכולה להשאר איתו
הוא הבטיח שילך אבל כמו שאתם מנחשים הוא לא הלך ועם הזמן הוא התחיל להאשים אותי שהוא בכלל במצב הזה בגללי ..
הוא מכחיש דברים שהוא עושה ( בכללי ובנוגע לאלימות) כך ששוב , אין עם מי לדבר ..
הרבה פעמים חשבתי על להזיק לעצמי ואף לאבד את חיי בשביל להפסיק להרגיש את כל זה , בשביל שהוא יבין ..
אני בתקופה נוראית בחיים שלי וזה מרגיש לי כאילו אני בזוגיות לבד ..הוא אדיש אלי אי אפשר לדבר איתו על כלום , המון זמן הייתי מתוסכלת מהבגידות שלו וזה לא הזיז לו בכלל הוא לא היה מוכן לשמוע אותי .
אני יודעת שזה ישמע ילדותי אבל אחרי 3 שנים החלטתי להחזיר לו בשביל שידע איך זה מרגיש וישר סיפרתי לו . הוא היה עצוב ואחרי כמה זמן עבר והמשיך "כרגיל" וכל ויכוח או ריב הוא אומר לי שאני אשמה .
גם אחרי כל דבר שהוא עושה הוא חושב שאפשר להמשיך כרגיל ..
אני יודעת שתגידו שאני סתומה שאני עדיין עם דבר כזה אבל הוא אשכרה גורם לי להרגיש שאני תודה לאלוהים שהוא איתי בכלל ..
יום אחד אפילו שמעתי שיחה עם חבר שלו שהוא אומר לו " היא צריכה לנשק לי את הרגליים בכלל על זה שאני איתה"
הרגע הוא הרביץ לי בפעם המיליון , רק כי רציתי להיות בשישי איתו . לא יודעת למה זה השפיע עלי אז התחרפנתי כבר והפכתי לו את כל החדר ..
אני ממש אבל ממש מרגישה בדיכאון אני מפחדת לעשות שטויות אני כבר לא יודעת מה לעשות
אולי זה באמת באשמתי ? כי אני טיפשה שאין לי אומץ לעזוב ?