בדיכאון רציני ולא מקבל עזרה מהקבן, חושב על פגיעה עצמית

כשהייתי צעיר תמיד סבלתי מבעיות חברתיות, תמיד הייתי רב עם אנשים, היו צוחקים עליי ותמיד הייתי בא לבית עצבני וצועק על כולם ותמיד בוכה. ההורים שלי תמיד היו שם וניסו לעזור לי וכשהם קנו אז מחשב זה היה הדבר שבאמת שינה אותי וגרם לזה שאני סופסוף נרגע. כל יום אחרי שהייתי חוזר מהלימודים עצבני, ידעתי שאחרי כל יום קשה יהיה לי מילוט. זה המשיך ככה במשך כמה שנים עד שבאמת לא יכלתי לסבול יותר וניסיתי לפגוע בעצמי כשחתחתי לעצמי את סימנים על הידיים עם סכין מטבח וההורים עצרו אותי ואמרו לי שהם יעזרו לי כי הם מכירים מישהו שמבין במצב הזה. כשנפגשתי עם הבן אדם הוא מיד הבין את המצב והציע לאמץ כלב, בהצלחה פיקפקתי בו אבל זה עזר ועד הגיוס הצלחתי להסתדר עם עצמי.
היכולות המקצועיות שלי הם כמובן מחשבים, למדתי בבית ספר בין הטובים בארץ 10 יחידות ובמהלך החיים יצרתי הרבה תוכנות ואפליקציות שימושיות וגם משחקים שהרווחתי דרכם כסף. אחרי שנה וחצי - שנתיים של מיונים התמיינתי ל8200 והייתי בין היחידים בבית הספר שעברו.
התגייסתי לפני 3 חודשים למודיעין הכי בעד לתרום למדינה, הייתי חתום על קבע שנתיים וחצי ורציתי גם לצאת לקצונה. הטירונות שלי הייתה קשה ולא דיברתי עם אף אחד כי רציתי שהזמן יעבור מהר, כשהגעתי לקורס הייתי בהלם כי היו שם אנשים שהיו כמוני וסופסוף הרגשתי שאני שווה משהו והצלחתי להתחבר לשאר האנשים בקורס ואפילו ליהיות מקובל. במשך הזמן בקורס היינו מספרים בדיחות וחלקם בדיחות סוטות וקרה שאחת הבנות בקורס ששמעה על זה ועברה בעבר תקיפה מינית הבינה את הבדיחות בצורה שלילית והתלוננה עליהם בתור הטרדה, בנוסף אחד הבנים בקורס סיפר לה גם על קבוצה שהייתה לנו בוואטסאפ ששלחנו בה סרטונים אז היה לה גם הוכחה לבדיחות שלנו. בגלל הקשרים שלה עם הסגן אלוף שאחראי על המדור אז הביאו אותי לועידת הדחה והוציאו אותי מהקורס. וכנגד מה שהובטח לי שימצאו לי תחליף הוציאו אותי לגמריי ממודיעין והדבר הזה גרם לי סבל מאוד מאוד גדול, מצאתי את עצמי יושב בבית בוכה שעות ולא יודע מה לעשות. אבל בגלל שהייתה לי אפשרות לבוא הבייתה זה מאוד עזר לי. הבעיה שמשם ניסיתי להכנס לתקשוב אבל אותו סגן אלוף ביטל לי את הסיווג הבטחוני כך שלא יכלתי, והם בכוח העבירו אותי לחימוש בגבעתי. כשהגעתי לשם חשבתי שאני יוכל להחליף בסיס מהר אבל לצערי הם לא הקשיבו לי בכלל, הגעתי למצב שאני בלחצים ובחרדות היסטריים, ובגלל ההתעלמות מצד המפקד אני רציתי להרגיע את עצמי בכוח כשפיזרתי את כל הכדורי אקמול שהיו לי וניסיתי לקחת את כולם כי לא יכלתי לסבול כבר את הכאב. אחד האנשים שהיו איתי בחדר עצר אותי ואמר למפקד, ואז המפקד דיבר איתי וצרחתי עליו שעות שקשה לי והסברתי לו את המצב. רק אחרי קיבלתי התייחסות וקיבלתי הפנייה לקבן.
הבעיה שכשנפגשתי עם הקבן ודיברתי איתו הוא רק דיבר על הסתגלות ושזה יקח זמן שאני אסתדר, למרות כל מה שהסברתי לו הוא לא הבין אותי. הוא גם אמר שהשערים פתוחים ושאם אני לא רוצה ליהיות בצבא אני יכול ליהיות נפקד כמה פעמים ואז ישחררו אותי כי לא יהיה להם מה לעשות איתי. סה"כ ביקשתי אפשרות ליומיות כדי שאוכל להשתחרר בבית ולהרגע ולישון כמו בן אדם אבל הוא לא יכל לעזור לי עם זה.
אני אובד עצות ולא יודע מה לעשות עם עצמי, ההורים גם לא יודעים מה לעשות. בבקשה תעזרו לי ותציעו משהו כי אני חושב על פגיעה עצמית בגלל שלא נשאר לי מה לעשות