קשה לי לראות את אבא שלי דועך ככה, איך לעזור לו?

היי כולם רציתי לשתף אתכם במה שקורה בבית שלי לאחרונה בקשר לאבא שלי.
אבא שלי בן 47 תמיד היה אדם שמח ונחמד אך יחד עם זאת גם לא נוטה לדבר בכלל, שתקן כזה (כמעט אף פעם לא יצא לי לדבר איתו שיחה רצינית על נושא כלשהו).
ממש מזמן לאבא שלי היה חבר מהלימודים שגם המשפחות שלנו היו חברות ונפגשנו לעל האשים והיה לנו כיף עם הילדים של אותו זוג וההורים באמת היו חברים טובים. אין לי שמץ למה אבל מפה לשם הקשר התנתק והם אפילו לא מדברים בטלפון יותר.
זה החבר היחיד שאי פעם זכור לי שהיה לאבא שלי וכרגע לאבא שלי אין בכלל בכלל חברים. אם הוא מקבל איזה הודעה הוא תמיד קופץ לענות אבל כמעט תמיד אם אנשים פונים אליו זה רק כי הם צריכים משהו (אפילו המשפחה ככה).
פעם אחת בא אלינו איזה מכר שלו ממזמן וחשבתי שהנה אולי אבא שלי יכול ליצור קשר ולהכיר חברים וכל השיחה שלהם הקשבתי וכלכך שמחתי שמישהו בא לבקר אותו אבל המכר הזה פשוט ברח אחרי עשר דקות רבע שעה.... אז גם התקווה הזאת התנפצה.
לאימא שלי בניגוד אליו יש מיליון ואחת חברות וכל הזמן היא נפגשת איתן ומקשקשת איתן בפלאפון, ונראה לי שזה גורם לאבא שלי להרגיש אפילו יותר רע.
אבא שלי נהג לשחק כדורסל פעם בשבוע וגם רכב כל סופש על אופניים, אבל לא מזמן הוא קיבל איזה מכה בברך ומאז הוא לא משחק ולא רוכב.
כרגע כל מה שהוא עושה בחיים שלו חוץ מהעבודה זה לראות טלוויזיה ולאכול שטויות. הוא חוזר כל ערב מהעבודה רואה טלוויזיה בסלון ותמיד אוכל פיצוחים או חטיפים כמו צ׳יפסים במבות ביסלי וכאלה.
מובן מאליו שמאז שהוא לא עושה שום ספורט ורק טוחן כל היום מול הטלוויזיה הוא השמין מאוד.
האמת קשה לי מאוד לראות אותו ככה כל יום שהוא גומר סדרות בקצב של טיל (במיוחד בסופשים), וקשה לי שביום שהוא לוקח חופש מהעבודה אני יוצאת לבית ספר והוא שוכב על הספה מול הטלוויזיה, ואני פשוט חוזרת והוא עדיין באותה תנוחה מהבוקר!
זו אולי לא נשמעת כמו בעיה מאוד רצינית, אבל מאז השינוי באורח החיים שלו הוא כבר הפסיק להיות נחמד. אין לו סבלנות אלינו יותר והוא כבר לא מתייחס לאימא שלי בכבוד כמו שהתייחס פעם, צועק עלינו ורק יושב כל היום מתלונן מקטר ומחלק הוראות לכולם. בטבע שלו הוא בן אדם שתמיד משדר שהכל קול אבל אני ממש יכולה להרגיש בכל הגוף שלי שהוא במצוקה ושהוא ממש בדיכאון, והכי קשה לי זה שאין שום דבר שאני יכולה לעשות כי הוא פשוט יכחיש בשנייה שאעלה את הנושא.
אני כל יום חושבת עליו וכואב לי לראות אותו ככה חסר חיים.... הבן אדם איבד כל טיפת שמחה שהייתה לו וזה מקרין גם על שאר המשפחה ועל האווירה בבית בכלל.
השאלה שלי אליכם היא מה אני יכולה לעשות כדי לשפר ולו במעט את המצב שאבא שלי נמצא בו? לא נראלי שלפתוח בפניו את כל הנושא זאת אופציה כי זה ייגמר בהכחשה מוחלטת וסביר להניח שגם אחטוף על כך שאני ״דוחפת את האף לעניינים שלא שלי״.
בבקשה מכם תנסו לתת לי עצות פרקטיות שבאמת יכולות לעזור, כי אני כבר משתגעת מדאגה וכל הזמן רצים לי תסריטים בראש של מה יקרה אם יפטרו אותו מהעבודה ואני ממש בחרדות מזה כי אז אתם רק יכולים לתאר לעצמכם כמה מצבו יהיה גרוע.
אם הגעתם עד כאן אז תודה מכל הלב! כל עצה תעזור