אני בחורה דתייה, בכיתה יא', בת 17.
בית הספר שלנו הוא אולפנה דתית שכמובן מכוונת אותנו לשירות לאומי אבל אני "מורעלת" על צבא. רק מלחשוב על זה החיוך לא יורד לי מהפנים. יום אחרי הצו ראשון - לא הפסקתי לחייך. הייתי פשוט מאושרת, וזה סה"כ היה צו ראשון . אז מה יהיה לי בצבא ?
למרות שהקב"א שלי לא משהו - 50 :(
ההתלבטות היחידה שיש לי היא בגלל הפרטים הטכניים.
שירות לאומי זה קצת כמו "לנחות על צמר גפן" - דירה נוחה, משכורת גבוהה, מקלחות לא משותפות, כמעט בטוח שיציעו לי לעבוד לאחר השירות במקום שבו אני יעשה שירות - עבודה מסודרת לאחר השירות, מסגרת יחסית דתית כי הבנות איתי בדירה הם דתיות, אפשרות מיידית לעבור תפקיד.
כל זה לעומת צבא - מקלחות משותפות, משכורת נמוכה יותר מבשירות לאומי, "גרה" בבסיס, אנשים חילונים ולעיתים לא יהודים (לא שחלילה יש לי בעיה עם אנשים כאלו) כך שהמסגרת חילונית לגמרי, אין הצעת עבודה לאחר השירות אלא אם כן אני אחתום קבע ולא נראה לי שאני יעשה את זה עם כל האהבה שיש לי לצבא, אני לא יכולה לעבור תפקיד אם ארצה.
בקיצור לאחר ההשוואה הזאת - הכי נוח זה ללכת לשירות לאומי וזה יהיה כמו להמשיך את החיים הלאה ולא לעצור אותם בצבא.
הרבה אנשים ממהרים לעשות תואר ולהרוויח כסף ולהתחיל את החיים כ"כ מהר.. ולכן אני חושבת - לא כדאי שירות לאומי עם אפשרות להתחיל את החיים כבר בשירות לאומי (כי מרווחים משכורת גבוהה יותר ויש עבודה מסודרת) ולא לעצור אותם כמו בצבא ?
תודה על העזרה (:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025