נמעס לי שכל הזמן שופטים אותי על ההיבט הציני שלי על החיים.
הרבה מהאנשים האלה פשוט תורמים ללמה החיים חרא ועוד מעיזים להאשים אותי ככה.
הייתי רוצה שהיו לי כמה אנשים שאוכל לשתף אותם בדעותי האמיתיות על העולם, שהן כמובן לרוב שליליות.
הרי לי לא מפריע אם מישהו מקטר לי, בדרך כלל. למה לי לדבר על נושאים פוזיטיבים כשממש אין לי מצברוח אך אני מרגישה בודדה מדי? כולם כאלה.. "את מעיזה להגיד כמה העולם חרא ואת האמת? לא רוצים אותך, עופי מהחיים שלנו"
אני נתפסת ילדותית מדי, פסימית מדי, הורסת את הכיף איכשהו. והכי מעצבן זה שרובם מתעלמים ממני אפילו בלי להסביר לי איפה הגזמתי. כי אני אומרת את דעתי והרגשתי על החיים אני נפסלת. פתעום באמצע השיחה משחקים אותה "מסכימים" וחוסמים אותי בפרצוף.
היה לי פעם ידיד כזה מארץ רחוקה שבאמת איכשהו הרגשתי שמסתכל עלי בגובה העיניים כמה שרק דיברתי על דברים כאלה. גם כן היה דיכאוני וציני וזה היה נחמד סה"כ.
אם יש פה אנשים בכלל שמרגישים כמוני, תגיבו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025