שלום. קוראים לי גל (בדוי) ואני בת 16. הבעיה שלי היא כזאת:
אין לי שמחת חיים, אין לי שום דבר שלמענו אני קמה בבוקר ואין לי שום דבר שיוצר אצלי שמחת חיים! אני יודעת שתגידו ״תפתחי תחביבים, תירשמי לחוגים, תעשי דברים, תיפגשי עם חברים״ וכ׳...
אבל זה בולשיט. אני עושה הכל. אבל נמאס לי... אני בדיכאון משום מה. אני לא מצליחה לצאת מזה.... כל פעםאני אומרת לעצמי שעכשיו אני אתחיל חיים חדשים ואפסיק עם העצבות. אני שמה על עצמי חיוך בכוח ועושה פשוט הכל. אבל למה לא מצליח לי???
נמאס לי מהחיים. ואם אתם חושבים שסתם ככה הגיתי לדיכאון הזה אתם טועים.
עברתי משבריי בדידות קשים ועוד כמה דברים שאני ארצה לא לכתוב, אני רוצה לשכוח..
איך לעזאזל אפשר לשכוח??? אני שונה, אני לא מי שהייתי... אני לא גל מלאת החיים והשמיה. אני גל הממורמרת והבוכה שכל שנייה רוצה לקפוץ מצוק.
ביקשתי פסיכולוגית, אבל שמו פס על הבקשה שלי. אמרו לי בהתחלה שימצאו לי אחת, ומאז כבר לא שמעתי על זה.
הדיכאון מגיע בעיקר מחוץ לבית ספר , כשאין לי ממש מה לעשות ועם מי לדבר. אז יוצא שאני לוקחת ספר וקוראת אותו עם תחושת חרא, אפילו לא נהינת ממנו. ופעם הייתי משוגעת על ספרים.
איך להתמודד עם השינוי שלי ולקבל את ״האני״ החדשה? ואיך לשכוח את כל העבר ולהתחיל מאפס? אני מנסה בכל הכוח שלי, אבל לא מצליחה.. ולפניי שבוע נשברתי, ומאז המצב הדרדר לשתיית אלכוהול ואני לא רוצה שזה ידרדר ליותר מזה. זו תקופה נוראית. היו לי תקופות דיכאוניות והן נמשכו גג חודש. אבל זאת תקופה ארוכה מאוד.
יש מוצא??? אפשר לצאת מזה??
לא רוצה להשקיע כל כך הרבה מאמץ להמשיך הלאה בשביל להיכשל, בבקשה עיזרו לי.
אני במצוקה נפשית כבר המון זמן, וזה מעגל שאני לא מצליחה לצאת ממנו. אני חייבת עצות, בבקשה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות