אספר קצת על עצמי לפני.
זאת זוגיות ראשונה שבאמת רצינית אצלי, שמלווה באהבה ענקית לבת הזוג שלי, אנחנו ביחד מזה כשלושה חודשים, אך יש לא מעט רעשי רקע שמאוד מפריעים לי ומדליקים לי נורות אזהרה בקשר שלנו שמלווה בחוסר אמון וכנות מהצד שלה.
היא אומרת לי שהיא אוהבת אותי, אך אני לא מרגיש ככה.
לצורך העניין שנינו לומדים באותו מוסד לימודים אקדמאי, לומדים באותם ימים כמעט, בכל פעם שאני שולח לה הודעה ורוצה להיפגש איתה, היא עונה לי פשוט בדיליי ענק וההפסקה כבר נגמרת, מעין הרגשה שאני רודף אחריה להיפגש והיא כל הזמן מנסה להתחמק בתירוצים של אני עסוקה וכו'.
זה לא רק שם, זה גם בסתם ימים רגילים שאני מציע לה שנעשה משהו וניצא, תמיד יש לה איזה תירוץ, הכל איתה זה חוסר וודאות אחד גדול.
לצורך העניין לפני כמה שבועות הזמנתי כרטיסים לסרט והגעתי אליה שעה לפני בשביל שנצא ונספיק כי יש גם נסיעה של כחצי שעה, היא הייתה מוכנה רבע שעה לפני הסרט כשעוד היינו אצלה בבית, התייבשתי אצלה כמעט 45 דקות, ופשוט עפתי מהבית שלה ואמרתי לה שאני ברכב, היא הגיעה וכבר לא יכולתי להסתכל עליה, הייתה אווירה של מתח וכעס מהצד שלי, היא בכתה לי בדרך והשלמנו.
שם זה רק התחיל, לאחר מכן זה המשיך בזה שגברים שולחים לה הודעות הזויות כמו '' בואי נישב לבירה '' וכו', והיא פשוט לא מנתקת קשר עם אותו בחור, בטענה שהוא סתם המאמן שלה בחדר כושר, וטועה עם עצמה איפה עובר הגבול בין סתם לדבר לבין זה שמישהו פאקינג מתחיל איתה. איך שידעתי מזה פשוט התחרפתי ממנה, שהיא ממשיכה עוד לדבר עם מישהו כזה! והשיא עוד היה ביום שישי בלילה כשישנתי אצלה ועשינו שבת ביחד, הוא שולח לה הודעה '' מה את עושה בערב '' , והיא רשמה שהיא עם חבר שלה, כאילו פאק מה נסגר איתה?
מרגיש לי שאני עם מישהי הרפתקנית, שמחפשת תשומת לב בקטע נואש, בלי לשים לב שזה פוגע בי, כאילו היא עסוקה אך ורק בעצמה.
נתתי לה הכול, את הלב שלי, סקס מתי שהיא רוצה והיא רוצה המון, אהבה, דברים חומריים, יציאות, את הזמן שלי שאני תמיד עושה מאמץ ונוסע אליה פיזית,הכל על מגש של כסף, תוך התחשבות רבה.
כאילו אני מתאמץ לשווא, אני אוהב אותה בטירוף, אך לא מסוגל יותר, היא הורסת אותי נפשית, מספיק שיומיים שלושה אנחנו לא נפגשים ואני בדיכאון.
דיברתי איתה כבר המון, לא מסוגל יותר, רק המחשבה מלדבר איתה שוב על זה גורמת לי לבכות, ובחיים לא בכיתי, זה שובר אותי נפשית. כשהיא אומרת לי שהיא אוהבת אותי ושאני הגבר היחיד בחייה, קשה לי לתת לזה אמון, אלה היו השלושה חודשים הכי מדהימים בחיים שלי, אך גם שמלווים בהרבה כאב נפשי, אני לא יודע מה לעשות איתה יותר, כאילו אין טעם בכלל לדבר איתה, אין מי לדבר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות