אני גרה במשפחה בה יש אמא אבא ואני בת יחידה.
אמא שלי עובדת המון המון שעות,וגם אבא ככה.
ובבית המון דברים נופליים עליי,ותמיד מצפים ממני להתמודד איתם וגם להמשיך להצטיין בלימודים,קשה לי מאוד אבל אני מסתדרת,וזה מוביל לדבר אחר,אין לאמא שלי זמן לבשל בכלל ואם היא מבשלת תמיד לא נשאר לי שום דבר,ואם היא קונה משהו זה אוכל זבל מוכן שאני תמיייד מקיאה בגללו,ואם אני מנסה לדבר איתה ישר כועסים עליי או שעושים לי רגשות אשמה "קמתי ב5 וחצי בבוקר כדי להכין לך אוכל,מה אני אשמה שאכלו הכל?" או "תכיני לעצמך או תקני לבד את ילדה גדולה" אבל אין לי זמן בכלל אין לי חצי שעה לעצמי ואף אחד לא מתחשב בזה,אני לא אכלתי מ1 בצהריים כי אין לי מה(לא שאז אכלתי משהו רציני סוגשל מרק כזה לא ממש עוזר במשהו),רק בבוקר אכלתי חביתה(אמא שלי מכינה לי ארוחת בוקר פעם ביום,לפחות זה) ולא משנה כמה אני אדבר הכל שווה לכלום.גם מה שמעציב שאני ואמא שלי היינו קרובות פעם ועכשיו עבודה כלכך חשובה לה ואני לא.אני צריכה להילחם על שעה איתה ביחד,נגיד ביום שלישי היא רצתה להיות איתי שעה שתיים אבל הפעם אני לא יכולה כי אני צריכה להכין פרוייקט לבית ספר,והיא מאשימה אותי שאני זו שלא מפנה זמן (ויש עוד מישהו שגר איתנו שכל הצומת לב הולכת אליו)ונמאסס ליי אין לי כוח כבר לאף אחד לא אכפת ממני ואני בכלל בקשר גרוע עם אבא שלי(5 דקות ביום שיחה אם יתמזל מזלי) ואני כל כך נעלבתי עכשיו מאמא שלי ואני פשוט לא רוצה לענות לה לטלפון בכלל היא קראה לי עצלנית כאילו מההה מההה לעאזאזל נמאס לי כבר אני עומדת להתפוצץ כבר והכי חשוב שאני לא אכעס על מי שאכל את האוכל שלא תיהיה מהומה(כי זה הכי חשוב נכון?!)אוח דיי נמאס לי מה אני יכולה לעשות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות