אז היי
אני בת 18 מרגישה קשישה מארץ הלא נודע,
אני דתייה - מבולבלת. אני מאוהבת באלוקים - מאוהבת, הוא היחיד שהיה איתי באמת והבין אותי שהייתי צריכה , אבל די חאלס אני משתגעת מעצמי.
עם ההורים שלי אני לא מסתדרת מאז שנולדתי, יותר נכון אני הכי מסתדרת איתם בעולם מאחר ותמיד עשיתי את מה שצריך. גם בזוגיות - הכל דפק כמו שצריך בגלל שהייתי מפנקת ונותנת את המאה האחוז שלי. גברים רדפו אחריי, הן לא דתיים והן דתיים, חלקם רצו אותי לקשר רציני וחלקם סתם כי טוב להם שהייתי בסביבה. אבל נפגעתי מזה המון ואני קולטת את זה עכשיו. היה מבחינתי בסדר לחטוף קללות בין אם זה מההורים ובין אם זה מהסביבה שלי למה? כי הם כאובים ואני קרובה אליהם אז זה נופל עליי אבל... עכשיו שאני באמת מבולבלת ואני כל כך צריכה אנשים שיבינו אותי פשוט הולכים... במקום לתת לי חיבוק. אני מרגישה מטומטמת, הזויה. אני לראשונה פותחת את הפצעים שלי ואנשים פשוט לא יודעים להגיב. בשבועיים האחרונים כבר היו לי 3 התקפי חרדה , נפרדתי מחבר שלי כי פחדתי שאבא שלי יפגע בוו , חטפתי ממנו קללות הזויות ונשברתי מזה נורא, אבא שלי - האשים אותי במשהו שלא עשיתי, משהו שאני מחפה עליו כבר קרוב לשנה בשביל שאמא שלי לא תפגע ולי פשוט נמאס. אין לי בעיה שימישו לצעוק עליי ולהיות שק חבטות - אבל אני גם רוצה להתעצבן ושלא יעזבו , שיהיו שם בשבילי ושזה לא יהפוך אותי לאדם רע פתאום
יאווווו אני כל כך עצבנית - פשוט לא מכיר את עצמי
בבקשה תרגיעו אותי קצת
תודה לכולם וסליחה על החפיר
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות