קודם כל אבקש לא לשפוט אותי ובאמת לנסות להבין אותי..
יש לי בן זוג כבר כמעט שנתיים, בן 24 אוהב אותי בטירוף והוא בן אדם מדהים! הוא הבן זוג הרציני הראשון שלי. האמת שאופן כללי הוא לא בדיוק הטעם שלי (למרות שהוא נראה מצויין!)אבל כשהכרנו והתחלנו לצאת התאהבתי בו והוא היה נראה לי הכי יפה שישי והשאר היסטוריה.
בקיצור אנחנו ממש שונים הוא ממש רגיש ודביקי כל הזמן בדיוק מה שאני לא ולא אוהבת אבל מתאמצת בשבילו.
הוא גדל בבית כזה שלא חסר אבל הכל מאוד מחושב כזה (חינוך סובייטי כזה) מגיל קטן הוט ידע שהוא אוכל מה שיש ועד שהוא לא מסיים מהצלחת הוא לא קם וכל מיני כאלה
ואצלי הכל בשפע ופתוח לכולם והכל גדלתי עם אמא ואחיי לבד אמא שלי גידלה אותנו בלי שום עזרה כלכלית תמיד היה לי ערך לדברים כי בשביל כמה שקיות חלב הייתי הולכת עם אמא לשטוף מדרגות במקום לצאת עם חברים.
אז הסיפור הוא כזה הבן זוג שלי מאז שהתחלנו לצאת הגיע אליי טעם מאכלים חדשים הכיר דברים והתאהב .. זה היה כיף שהוא חווה עוד דברים ומתחבר לטעמים. עם הזמן התחיל לבקש כמויות גדולות של אוכל עכשיו נכון שאומרים לא להסתכל לאדם בצלחת ובאמת שזה לא מעניין אותי בדר״כ אבל זה כבר מגעיל אותי ! הוא כאילו מתלהב מזה שאין לו את זה בבית ואוכל אצלי בכמות פסיכית של אוכל וזה לא בגלל שהוא באמת כזה רעב פשוט זה הקטע החזירותי לפעמים הוא מפוצץ וממשיך לאכול בכוח סתם!
אפילו שאנחנו אוכלים סתם טוסט כזה הוא רוצה 4-3 טוסטים(גדולים).
ומה שאני לא מצליחה להבין שמידי פעם אנחנו אצלו הוא אוכל הרבה הרבהה פחות והוא שם לי לאכול כמו ציפור.
זה בטח נשמע ממש רע ואני מבינה אבל אמא שלי עובדת כל כך קשה בשביל להביא את הדברים הבסיסיים לבית ! והוא מודע למצב בבית, ישן שלי כל סופש .
אני אוהבת אותו ולא נעים לי להעיר לו על אוכל כי ה לא לעניין אבל זה מוריד לי ממנו בטירוף זה גורם לי להיגעל ממנו מהתחזרות הזו
מה לעשות? אני הדפוקה פה ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות