היי אסקפיפל
אז כמו שכתבתי בכותרת
ההורים שלי משכירים יחידת דיור בבית שלנו. זה בית פרטי קרקע ויש לנו יחידת דיור קטנה
שאנחנו משכירים אותה כבר שלושה חודשים למישהו. בחור בן 25
הוא נראה נחמד אבל שקט.
אנחנו לא מתערבים לו בכלל בחיים, לא מציקים, לא שואלים, פשוט כלום
הוא נכנס בכניסה הנפרדת שלו ואנחנו חיים בבית שלנו.
זה נשמע מצחיק, אבל אני מרגישה שכאילו אנחנו מגזימים בחוסר העניין שלנו
אבא שלי אמר שהדייר הוא לא חלק מהמשפחה שלנו. יש לו את החיים שלו ואנחנו צריכים כמה שפחות לדבר איתו או להציק לו, פשוט לתת לו לחיות בשקט שלו ובחיים שלו.
הוא משלם בזמן והכל בסדר.
אבל אני מרגישה שהוא די בודד כי שמעתי פעם אחת שהוא רב עם איזה חבר בטלפון
כנראה והוא כנראה היה עם דלת פתוחה אז הוא אמר לחבר שקשה לו בחיים
שהוא לבד והחיים שלו חרא וכל מיני דברים כאלה.
ומאז אני מרחמת עליו ורוצה לפעמים סתם לשאול אותו מה נשמע
או שההורים שלי ילכו אליו לשאול אותו מה שלומו
אבל ההורים אומרים שזה לא עניין שלהם החיים שלו. הוא בנאדם גדול ועצמאי
והם לא ההורים שלו ולא צריכים להיכנס לו לעניינים, ואם הוא עצוב או בודד
אז יש לו מספיק חברים או משפחה שיעזרו לו וזה לא התפקיד שלנו.
וגם זה לא יפה מצידם לדחוף את האף שלהם.
מה דעתכם?
הם צודקים בגישה הזאת?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות