ככה יצא שהגעתי לגיל מתקדם כשאני גר לבדי. באסה, אבל זה מה יש. שילוב של אופי חלש עם פחדנות וביישנות הוביל אותי למצב הזה.
אני עובד בעבודה שבה יש לי מל עם מי לדבר ולפעמים אנחנו יוצאים לפאבים וכדומה (יש חיי חברה טובים בעבודה. כולנו הולכים ביחד לאכול בצהרים, לפעמים הולכים בקבוצות לאכול פיצה בערב. לפעמים הולכים כולם לפאב) . ובבית: אני משום מה מתחיל לדבר בקול. אני לא מנהל שיח, אלא זה נשמע יותר כמו מחשבות ואמירות אקראיות עם הקשר למה שאני רואה או בלי. לפעמים סתם מלמול חסר פשר.
ולא שאין לי עם מי לדבר. בעבודה אני מוקף באנשים, מנהל שיחות חולין, מתכתב מלא בפייסבוק. כל יום מתקשר לבדוק מה קורה עם ההורים (בעיקר כי אני גר רחוק ואני דואג) לא מרגיש חסך בתקשורת. אני רואה סרטים, קורא, מדבר, מתכתב.
אבל בכל זאת כשאני לבד בבית, אני מתחיל למלמל, לפעמים לזייף בקול איזה שיר (ובניגוד לרבים, אני מודע לכך שאני לא מסוגל לשיר), לפעמים לשאול שאלות רטוריות את המיקרוגל ולפעמים לקלל את המקרר. וזה התחיל משהו כמו לפני שנה, כשעברתי לחו"ל ומצאתי דירה בלי שותפים (וזה היה קשה).
אני משתגע? אני צריך לפנות לעזרה נפשית?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025