אני לא זוכרת מתי ההורים שלי יצאו לדייט, יש להם ריבים מעוררי צמרמורת ממש חלחלה. אני כבר רגילה לזה שנים. נגיד לילה לפני היום הראשון של הלימודים שלי בכיתה ג הם רבו עד שלוש בלילה כזה ולר הצלחתי להירדם ונרדמתי בכיתה והיו צריכים לאסוף אותי, יש לי מלא סיפורים כאלה ואני ממש רגילה לזה, אני מתה שהם ייתגרשו, אני ממש מחכה ליום הזה למרות שאני רגילה לריבים אבל אני מרגישה שבאיזה שהוא מקום זה קצת דפק לי את הילדות. אבל יש כמה בעיות בתהליך. אבא שלי כרגע מובטל (עם תואר שלישי) מדכא ממש אני יודעת.
ואמא שלי היא פחות או יותר המפרנסת הראשית בבית בזמן שאבא שלי מחפש עבודה. עכשיו אח שלי (17) ואני ממש מעדיפים את אבא שלנו על פני אמא שלנו. זה נשמע נוראי, אני יודעת. אבל בתכלס היא תומכת כלכלית למרות שהדירה שלנו והאוטו שלנו וחצי מהרהיטים לנו הם מסבא וסבתא שלי מצד אבא ושני ההורים של אמא שלי נפטרו. אמא שלי הורסת אותי נפשית, בגגלה אני בטיפול פסיכולוגי מאוד רציני מכיתה ו, ואני עכשיו בכיתה ט. היא כל הזמן יורדת עליי, בעיקר על המראה שלי, אני הייתי בתת משקל של משהו כמו שבעה קילו בכיתה ז בגללה והיא מחריבה את המשפחה. אח שלי מתעב אותה כלכך ואבא שלי אומלל, היא הוציאה ממנו כל צל של אנושיות. והיא פשוט אדם על גבול הפסיכוזה... אבא שלי כל הזמן מדבר על גירושי, אבל רק איתי עם אח שלי לא. נגיד יופ אחד הוא בא לאסוף אותי מבית של חברה לפני איזה חצי שנה ועברנו ליד שכונה אחת ממוצעת, ואז הוא פשוט אמר לי, וואי כאמא ואני נתגרש אני ממש ארצה לשכור פה דירה, תמיד ידעתי שהוא רוצה להתגרש אבל אז הוא אמר לי את זה ממש במפורש ומאז הוא מדבר איתי ככה, איתי ורק איתי. אני ממש רוצה שהם ייתגרשו ן, אבל אני מרגישה םפסיולוגית שלו וכאילו אני לא הכי במצב שאני יכולה לשמוע על האומללות של אבא שלי, אני בקושי מצליחה להחזיק את עצמי עובדה שיש לי פסיכולוגית משלי. אין לי ממש שאלה ספציפית פשוט כאילו בכלליות, איך להתמודד עם כל הסיטואציה? אני כבר רגילה למשפחה מפורקת ושרוטה ולהכחיש את הרגשות אבל אני כנראה פשוט כועסת ואני האמת לא בטוחה על מה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות