התארסתי מלחץ ואני לא יודע איך להיפרד ממנה, איך לעשות את זה?

בהמשך לשאלה שנשאלה לפני מספר ימים כאן: https://www.askpeople.co.il/question/215137

רוב האנשים - כמעט כולם ייעצו לי להיפרד ממנה - אבל אני לא יודע איך לעשות את זה. אני כבר אומר - זה הולך ליהיות ארוך.

אני עדין מרגיש דיי אבוד. טוב לי איתה, אבל הבעיה היא שטוב לי רק כשאני איתה לבד ושוכח מכולם - כי אני בן אדם כזה שטוב לו כשלאחרים מסביבי טוב ואם לאחרים סביבי רע - רע לי גם כן. הבעיה איתה או איתי, היא שבאמת טוב לי כשטוב לארוסתי אבל זה קורה בעיקר כאשר ההורים שלי לא מעורבים בתמונה.

העניין הוא כזה, ייעצתם לי להיפרד ממנה - אבל היא מניפילוטיבית ממש, מאוד טובה בזה גם ואני לא יודע איך להשתחרר מזה. כל פעם שאנחנו רבים היא מציגה לי טיעון עם היגיון כזה או אחר ומצליחה לשכנע אותי שהוא נכון (יש לציין שאני בן אדם שהוא גם סתגלן ולוקח כל שינוי ברוח טובה גם אם אני לא אוהב אותו - לאחר זמן מה אני מתרגל), בכל מקרה מה שקורה זה שתמיד כשרבנו ותמיד שהתקדמנו בקשר שלנו - זה היה תוך כדי ריב בטענה שאני תוקע את הקשר ולא רוצה להתקדם כי אני הרי אוהב אותה. בכל אופן - אני פשוט לא יודע איך להתמודד עם מניפולציות.

אמשיך לספר קצת את הסיפור שלנו בדגשים על הלחץ שהפעילה לאורך הקשר וגם את ההתנהגות שלה. זה יהיה ארוך לצערי.

אחרי בערך חודש-חודשיים של היכרות איתה היא יצאה מהבית ועברה לגור עם אחותה ושותפה שלה. אני הייתי מגיע אליה יחסית הרבה וישן אצלה, בין 3-4 פעמים בשבוע, כן גם זה היה בגלל שהיא כל הזמן ביקשה ורצתה שאהיה איתה ונענתי לזה ולא ראיתי שיש פה בעיה.

לאחר 4 חודשים איתה רבנו. היא שאלה אם אני רוצה לעבור לגור איתה ואמרתי לה שלא, שזה מוקדם מידי. רבנו - היא טענה שהיא נעלבה שאני לא רוצה לגור איתה ואני אמרתי לה (שזה היה נכון) שזה לא שאני לא רוצה לעבור לגור איתה, פשוט כרגע זה לא נוח לי ואני לא רוצה כרגע, אבל אין לי שום בעיה לחיות איתה.

כששלושתן יצאו מהדירה זה גם היה לפני שהחוזה נגמר וגם היה המון בלאגן - השותפה השלישי עשתה בעיות, יצאה מהדירה וכו'. לא קשור לכאן. העניין הוא שעכשיו חברה שלי נאלצה לחפש דירה ומקום לגור והיה לה המון לחץ - חלקו עבר אלי. אפשר לסכם את זה בכך שהיא אמרה ככה: תעבור לגור איתי או שאני עוברת לגור בדירת שותפים (לא שותפות) - היא אחת שיותר מתחברת לבנים ויש לה יותר ידידים מחברות טובות. היא אמרה שהיא לא מתכוונת לגור לבד ואם היא הולכת לגור אם שותפים - זה לא ימשך בנינו הרבה זמן כי אני לא אוכל לבוא אליה כל כך הרבה כמו שהייתי מגיע אליה בדירה הישנה (כי אחותה הייתה שותפה אז לא הייתה כאן בעיה כל כך) היא טענה שלחזור אחורה בקשר זה לא טוב - ולכן אם היא תעבור לדירת שותפים הפרידה תגיע במוקדם או במאוחר.
אמרתי לה שאני לא רוצה לצאת כרגע מהבית - בעיקר בגלל הפן הכלכלי כי אני סטודנט שבקושי עובד ואני לומד הנדסה - שזה מקצוע שדורש המון השקעה, אמרתי לה שאני מעדיף להיפרד ממנה אם זה ככה. היא נבהלה והתרצתה לשלם עלי כמעט הכל העיקר להישאר איתה ולא להיפרד ממנה, סיכמנו שאשלם לה רק 500 ש"ח בחודש למרות שחלק מהוצאות המזון הן גם עלי.

מאז שעברנו - הרשתי שאני מתרחק מכולם וכל פעם שאמרתי לה את זה - היא תמיד אמרה לי "אי פעם אמרתי לך לא לראות את חברים שלך?" וזה נכון, פשוט לא מעט פעמים שאני בא להיפגש איתם - רע לה, כואב לה, קשה לה, מרגישה לא טוב וכו' וכו' ואם אני הולך אליהם - אני לא גבר תומך.
בנוסף - היא תמיד מזכירה בכל ריב שלנו את העניין שהיא משלמת עלי כמעט הכל ואני צריך להגיד לה על זה תודה - כי אין פה שוויון ביחסים ביננו. אלה סוג המניפולציות שאני עובר. אני יודע שטעיתי שהסכמתי איתה לגביהן. טעות נוספת שעשיתי היא שאמרתי לה שאני אשלם יותר עכשיו - כי נמאס לי שהיא כל הזמן מתבכיינת לי ומתלוננת על זה שאני לא משלם יותר.

עכשיו נכנס לתמונה גם עניין ההצעת נישואין, שלמרות שאני אוהב אותה מאוד ורוצה לשמור תמיד על שלום בית - ההצעה לא הייתה 100 אחוז החלטה שלי. היה הרבה מאוד לחץ מצדה, אם היא לא הייתה מלחיצה ורבה איתי על זה כל הזמן - לא הייתי מציע לה עדין, כנראה שהייתה עוברת עוד שנה וחצי בכיף.

הטעויות הכי גדולות כאן לפחות ממה שאני עשיתי וממה שאני לפחות רואה - זה שאין לי כוח לריב - אני שונא את זה, זה גוזל ממני אנרגיות, זמן ועצבים ולכן אחרי זמן מריבה מסויים - אני פשוט "נענה" לדרישות כי אין לי כוח להתמודד עם ריב ופשוט בא לי לסיים עם זה להמשיך הלאה ולרצוץ אותה כבר ושתשחרר ממני. אני חושב שכולנו הבנו שזו טקטיקה גרועה מאוד.

מצד שני - היא באמת אישה טובה ודואגת. היא עושה כביסה, היא מנקה את הבית בדרך כלל, היא דואגת כמעט תמיד שיהיה אוכל בבית ושאני לא אהיה רעב (יש לה לפעמים נפילות אבל אני בהחלט סולח על זה) וסופו של דבר היא כן דואגת לי, מבחינת הלימודים - היא מושלמת, מממש ממש חשוב לה שאלמד ואצליח - היא לא מפריעה לי ללמוד ומבחינת זה ערך עליון.

אז אני חוזר לשאלה שלי - היא מניפולטיבית גדולה ומצליחה לגרום לי כמעט תמיד לחשוב שאני טועה/אשם/צריך לעשות יותר למענה כי היא עושה הרבה עבורי (שזה נכון, לא אשקר - פשוט זה אולי זה יותר מידי) וכל פעם יוצא שאני סולח לה או מסכים איתה והיא משנה את דעתי, אבל שוב - אם זה לא היה מפריע לי אז לא הייתי כותב את השאלה המאוד ארוכה הזו. אני פשוט לא יודע איך לצאת מהברוך הזה שהכנסתי אותו אליו. אני אוסיף ואומר: יומיים אחרי שכתבתי את השאלה הראשונה השלמנו - אמרתי לה שיש עלי המון לחץ ואני פשוט רוצה לברוח שיהיה לי שקט ולשכוח מכולם. היא בכתה הרבה ואמרה שהיא מאוד אוהבת אותי והבטיחה לי שתשתפר ולא תיהיה אחת שתרחיק אותי מההורים שלי ומהמשפחה - שזה הדבר היחידי שמפריע לי איתה בעקרון. אבל אני חושש ששוב פעם תיהיה לי מריבה איתה ושוב פעם נגיע למצב כזה וכל העסק כבר מאוס, הריבים האלה קורים פעם בחודש בזמן המחזור שלה, אני לא רוצה להאשים את המחזור, אבל אני חייב להגיד את זה - ההורמונים שמציפים אותה פשוט מקלקלים לנו את הקשר ולי את החיים.

מה דעתכם? האם עדין ממליצים להיפרד? אם כן - אני פותח שאלה חדשה איך להיפרד מחברה מניפולטיבית. תודה הגעתם עד לכאן.