אם חברה שלי הייתה אומרת לי שהיא הכירה מישהו והיא התאהבה בו, אהבה אמיתית ממבט ראשון, והמישהו הזה דווקא סבבה איתה. איתה וגם עם אחרות. הוא לא רוצה לחשוב על התחייבות כרגע . הוא רוצה את זאת ואת זאת ואת זאת משולבת בקצת חופש ושקט. והיא? היא לא מוכנה לקבל את זה, היא רוצה להלחם. היא מבחינתה מצאה את אהבת חייה. היא רוצה להשיג את מי שהיא רוצה. כי זה זה מבחינתה, זה מי שהיא מרגישה הכי בנוח ושהכי טוב לה איתו. אבל היא כל הזמן עצובה. והיא סובלת, סובלת בשקט אבל עדיין היא סובלת כי המצב רוח שלה מושפע מזה שהוא שלח לה הודעה או לא. הוא חזק יותר ממנה. הכח בידיים שלו. הוא מנצל את הרגש שלה כלפיו לצרכים המיניים שלו והיא משתפת פעולה. כי יש לה רגשות והיא חושבת שאולי בסוף יצא לה מזה משהו. היא כולה תקווה.
אם הייתי שומעת את זה, אז הייתי אומרת לה שתוותר.
שלא מגיע לה.
לא מגיע למצב רוח שלה להשתנות מקיצון לקיצון כל יום.
לא מגיע לה שהשמחת חיים שלה תהיה תלויה בהודעה או בשיחה .
לא מגיע לה יחס כזה. כי היא כל כך טובה.
אז למה לעצמי אני לא מסוגלת להגיד את זה?
למה אני ממשיכה להתעקש ולהלחם על מישהו שרואה בי רק סקס? איך אפשר להתעלות מעל הרגש ולשים אותו בצד? הראש כל כך מבין אבל קשה לו עם הלב, הוא פשוט לא מצליח להתעלות על הכאב.
והלוואי שהייתי מבינה את אותו הגבר שיודע שהיא טובה אבל עדיין אחת לא מספיקה.
והכי עצוב שברגע שהוא שישלח לי הודעה או יתקשר אני אשכח מההרגשה שסחבה אותי עד אותה ההודעה / שיחה.
- מה עושים עם זה? איך שמים את הראש מעל הרגש? למה אנחנו בדור שלא רוצה להתחייב?
- לפעמים עדיף לקבל תשובות מאנשים שלאו דווקא מכירים ולכן בחרתי במקום הזה. אנשים מחוץ לתמונה רואים יותר טוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות