היי askpeople,
האמת שאני ממש מתביישת להודות בזה אבל בגלל שזה באנונימיות אז פחות משנה לי. פשוט חייבת לספר על זה למישהו.
כל החיים אני משמיעה דעות על כך שאני לא צריכה גברים בחיי ואיזה פתאטיות בנות שמתות ונואשות לחבר. אני יודעת שזה די רע להגיד דברים כאלו אבל מה לעשות זה מה שאני חושבת... לפחות חשבתי עד הזמן האחרון בו אני מוצאת את עצמי דווקא כן רוצה זוגיות.
מאוד קשה לי להודות בפניי עצמי שאני כן רוצה זוגיות (ובפני הסביבה אין מצב שאגיד את זה!)
כשאני בודדה (וזה קורה הרבה כי אין לי חברות בכלל) אני רוצה מישהו לדבר איתו, לצחוק איתו, לצאת לבלות איתו, משהו שישכיח לי את הצרות והבלגן שיש לי בחיים ובראש ואז אני חושבת לעצמי אלוהים איזה קיטשית אני נשמעת. מזועזעת מעצמי. אני!! שתמיד בזתי לטמטום כזה או אחר שקשור בזוגיות.
באמת אני מובכת מעצמי שעל זה אני חושבת.
לא יודעת מה הגורם לרצון הפתאומי הזה לזוגיות אבל אני פשוט מרגישה כמו פתאטית עלובה..
וזה לא שאני איזה כוסית על כן? אני בחורה סגורה שאף אחד לא מתקרב עליה. אז למצוא חבר/ ידיד הכי לא בא בחשבון.. כמובן שיש לי תכניות ללמוד ועיירה וכו'. לסיכום, השאלה שלי האם זה מוצדק התחושה שלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות