אני לא סובלת את אמא שלי. לא משנה מה אני מנסה וכמה אני משתדלת לראות את הטוב שלה. הרקע: מגיל קטן היא הייתה מתאכזרת אליי, יש לי חור עצום של חסך רגשי ממנה בילדות, הייתה צורחת עליי את נפשה אם עשיתי משהו שלא בא לה בטוב, ככה היא גם התייחסה לשאר האחים שלי. בגיל ההתבגרות היינו פשוט צורחות אחת על השנייה , לרגע לא הבינה את המצב שאני נמצאת בו, המילה "הכלה" לא בלקסיקון שלה. אבא שלי היה מפריד ביננו. היא היסטרית, לחוצה, מדמיינת דברים, מפחדת מכל דבר, כל הזמן נפגעת ממה שאני אומרת לה, לא משנה מה, לא מבינה אותי בשיט, הולכת לידי על ביצים כאילו אני איזה מפלצת, דרך ה"תקשורת" שלה נוראית, היא שומרת הכל בבטן ואז מתפוצצת, היא העבירה לי הרגלים גרועים, שתלטנית, מכחישנית, חסרת מודעות עצמית, אם אני מספרת לה דברים שקשים לי היא יכולה להתפוצץ מצחוק בפנים שלי או להתחיל לדבר על עצמה או לצעוק " אני כל הזמן מקשיבה לך! מה את רוצה?! אני נותנת לך כסף אני נותנת הכל!" קשה לי איתה ברמות. הבעיה שהיא גם הפכפכה. היא יכולה פתאום יום אחד להיות הכי נחמדה אליי בעולם ולחייך אליי וללטף אותי. אבל זה הכי מפחיד כי אני לא סומכת על זה. לא יודעת מאיפה ההתפרצות תבוא לי בפעם הבאה. אני פוחדת מהתגובות שלה. אין לה ויסות רגשי בכלל. היא כל הזמן חושבת שאני מזלזלת בה כי אין לה ערך עצמי כלפי עצמה. מצד שני ייאמר לזכותה שמבחינה חומרית היא מעניקה לי כסף ובגדים ואוכל ומביאה לי את האוטו כשאני צריכה. אני רואה אותה ומלא פעמים מעבירה לעצמי בראש דמיונות אלימים מאוד למה שאני מייחלת שיקרה לה. לא באמת כמובן חס ושלום. אני מקווה שהיא תהיה בריאה ושלמה. אבל הרגשות שלי כלפיה מאוד מאוד קשים ואני כמעט ולא עומדת בזה. אני מרגישה שכל פעם כשהיא בסביבה אני משתגעת. מנסה לחשוב על דברים אחרים, לעשות מדיטציה. אבל לא לגמרי יוצאים לי מהראש הרגשות השליליים. איך לעזאזל מתמודדים עם זה ? במיוחד כשאנחנו גרות באותו בית...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025