אין לי מושג איך לכתוב את זה
אני מרגישה חרא עם עצמי פיזית ונפשית , אני לא ישנה בלילות כמו שצריך אני מתעוררת עייפה , רבתי עם החברה הכי טובה שלי , מה שגורם ליע לא להיות בקשר עם כל החברים שלי בכיתה , היא יושבת לידי ככה שזה עוד יותר קשה
הבית ספר לא ממש עוזר עם התחושה שהוא נותן למגמה שלי שהוא כל הזמן מאיים עלינו שאם לא נעשה משהו אז הם יחבלו במגמה (אני במגמת קולנוע בבית ספר ריאלי )
בכללי הבית ספר עשה לי בעיות כי הייתי תלמידה של 5 יח"ל מתמטיקה מצטיינת ועכשיו אני עוד שנייה בשלוש עם נכשל .
אני לא שמחה . אני מרגישה שאני שמחה רק כשאני מחוץ לבית ספר בחופש.
ההורים שלי לא מודעים לכל המצב שלי
ואני מרגישה כיאלו אני מחזיקה כל כך הרבה דברים בבטן מחברים שלי שזה כואב?
אני חושבת לעבור בית ספר , הבעיה היא שאני בכיתה י , במגמה , אין לי כל כך לאן לעבור כי אני גרה ברמת גן ורוב בתי הספר רחוקים ממני (כיאלו לבית הספר הנוכחי שלי אני צריכה ללכת ברגל כל יום 20 דקות רצופות)
ואני גם לא יודעת לאן...
אני רוצה להרגיש שייכת בלי להלחם על כל דבר ... אני רוצה להיות שמחה שוב..
מה לעשות?
להשאר בבית הספר הדיקטטורי שאני נמצאת בו ולספוג הכל ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות