עברתי לבית ספר חדש ואף אחד לא רוצה להיות חבר שלי, מה אני עושה לא נכון?

שנה שעברה הייתה לי חברה ממש טובה והערצתי אותה מאוד. עשיתי כל מה שהיא עשתה והייתי בטוחה שהיא הכי טובה שיש. היא כל הזמן פגעה בי, אמרה לי שאני מכוערת, שהבגדים שלי מכוערים, שהגוף שלי לא פרופורציונלי והעליבה כל דבר שהיה בעל משמעות בשבילי. בחופש בגדול הבנתי מה קרה ופשוט ניתקתי איתה קשר. בסוף החופש בגדול נכנסתי לדיכאון והרגשתי נורא. לא רציתי להתחבר עם אף אחד (מה שהיה רצוי מאוד כי עברתי לבית ספר חדש בעקבות מעבר דירה), והיה לי מאוד קשה לסמוך על אנשים. למזלי בבית הספר החדש הייתה ילדה שהכרתי כבר לפני כן, וישר נקשרתי אליה (עדיין הייתי בדיכאון, פשוט הייתי חייבת מישהו להיאחז בו). החברות שלנו התחזקה מאוד והיינו החברות הכי הכי טובות שאפשר. פחדתי להתחבר לאנשים אחרים שלא הכרתי כי פחדתי שהם ישלטו בי. הקדשתי את כל תשומת הלב שלי אליה והיינו רק אנחנו ביחד כל הזמן, בלי אף אחד אחר, גם בבית הספר. יצאתי מהדיכאון, ולא הבנתי למה אף אחד לא מזמין את שתינו לאירועים כיתתיים או מפגשים של הרבה ילדים, הייתי שקועה עמוק עמוק בתוך החברות הטובה של שתינו. היא הייתה ממש כל החיים שלי. אמא שלי הבינה איכשהו שלא מזמינים אותנו לשום מקום והסבירה לי איך זה נראה מהצד- חברה שלי ואני יושבות בצד ולא שמות על אף אחד, אפילו קצת מתנשאות, זה לא בדיוק יוצר חשק להתחבר אלינו. לא הקשבתי לה, הכחשתי שזה נכון. לפני פסח הבנתי שזה היה נכון ולא רציתי להמשיך להיות עם החברה הכי טובה שלי. אחרי שחזרתי לבית ספר וראיתי שאין לי אף אחד חוץ ממנה, חזרתי אליה. זה היה מעשה מטופש לעזוב אותה אבל רציתי לבדוק מה יעזור. הבנתי שיעזור לי לשמור בדיוק על אותו קשר עם החברה הכי טובה שלי וליצור קשר עם בנות אחרות, להרחיב את מעגל החברים שלי. התחברתי לילדה ממש מצחיקה ונחמדה וכהה גם החברה הכי טובה שלי. אתמול חזמתי ברגל מבית הספר והלכתי עם הילדה הנחמדה ועוד כמה בנות. ניסיתי להיות נחמדה ולמצוא חן.שאלתי אותן מה הן עושות עכשיו והן אמרו שהן הולכות לקנות מתנה לילדה (היום הייתה לה יום הולדת, כל זה קרה אתמול), שאלתי אותן אם אני יכולה להצטרף ולקנות איתן ביחד. הן לא אמרו כלום והנחתי שלא מתאים להן שילדה שהן לא מכירות תשתתף איתן, אז אמרתי שבמילא אין לי כסף פה אז שלא משנה. היום בהפסקה דיברתי עם הילדה הנחמדה והיא אמרה שאחרי שהלכתי שתי הבנות האחרות ריכלו עלי ואמרו- "מה היא קשורה פתאום? כל השנה היא עם החברה הזאת שלה, פתאום היא יוצרת איתנו קשר? יותר טוב שהיא תחזור לחור שהיא באה ממנו". כשהיא סיפרה לי את זה הייתי על סף דמעות אבל עצרתי את עצמי. לא ידעתי שהן לא רוצות להיות חברות שלי, חשבתי שהן אחלה איתי. סיפרתי לילדה הנחמדה שלא יצרתי קשר עם אף אחד השנה בגלל שפחדתי שיפגעו בי. אני לא רוצה ללכת לבית ספר עכשיו, מביך אותי להראות את הפרצוף שלי לידן. ספגתי ככ הרבה השנה, ועד שזה סוף סוף קצת נרגע, זה מתחיל שוב. אין לי כוח לזה יותר, אני רוצה פשוט להיעלם, או להתחיל את הכל מהתחלה. מישהו יכול לעזור לי ולהנחות אותי במה שאני צריכה לעשות בשביל לתקן הכל?