מרגיש ככלי משחק במערכת הצבאית, האם לעזוב את הלוחמה ולעבור לג'וב?

**אתחיל בלהציג את עצמי בקצרה:*

אני בן 19 וחצי, התגייסתי לפני שנה וחודשיים ליחידת ח"יר קרבית, יציאות כרגע  11/3.
ההורים שלי גרושים, גר עם אמא.
 אבא לא יותר מדי עוזר.
יש לי שני אחיות קטנות (15) ו (9).
אמא שלי עובדת קשה לפרנסה בדרך כלל עד שעות מאוחרות והמצב כרגע הוא שהאחות הגדולה מבלה רוב הזמן עם הקטנה.
אחותי הקטנה היא לא פשוטה לגידול בכלל, עקשנית, מרדנית, אני סוג של 'אבא' בבית ואני היחיד שמצליח לרסן אותה כשהיא לא מקשיבה לאף אחד.

בנוסף, אני עוסק בתחום המוזיקה ובשנה האחרונה תופס ממש תאוצה, מקבל הזמנות להופעות וכו'...
מרגיש פספוס רציני כי אין לי זמן כמעט למוזיקה.

פרט נוסף שחשוב לציין, אני בזוגיות מצויינת עם בחורה מהממת כבר יותר מ3 שנים.

*לעניין:*
התגייסתי להיות לוחם כדי לתרום למדינה, להעביר את השירות בצורה יותר מעניינת ומשמעותית.
כן יש תחושת סיפוק וגאווה, אני מבין שאני עושה משהו חשוב, ומקבל אהבה מהאזרחים.

אבל, כרגע המציאות היא שבמערכת הצבאית מתייחסים אלינו(לוחמים) כמו סמרטוטים, אין תנאים, טחינות של החיים, שום דבר לא מטכל"י והקושי הכי גדול הוא היחס.
מזלזלים בנו, מרגיש שלמפקדים ולקצינים לא אכפת מאיתנו  ואנחנו סה"כ כלי משחק בשבילהם כדי לעלות בדרגות.

בנוסף, אני יודע שאם חס וחלילה ייקרה לי משהו, אני לא אקבל פה גיבוי מהמדינה בכלום, כל המערכת הצבאית פשוט מגעילה ורקובה מבפנים.

**אני אוהב את המדינה אבל שונא את המערכת**

הדילמה שלי היא כזאת:
מצד אחד, אני כן רוצה לתרום למדינה, זה כן גורם לי גאווה וסיפוק, אני רוצה לסיים שירות כלוחם ובשביל זה התגייסתי.

מצד שני, יש לי אחיות קטנות שאין מי שיקדיש להן מספיק תשומת לב(אם זה טיולים, שיעורי בית ובכללי להיות שם יותר), יש לי קריירה שמתקדמת ואני רוצה לפתח, אני מרגיש שאני מבזבז זמן יקר מהחיים שלי שלא יחזור.
כל פעם מחדש חוטף סטירות לחי מהצבא,
בחרתי לתרום ולעשות מעבר ורק זורקים עלינו ז*ן, כל דבר קטן אתה נענש וגם ככה אני בקושי בבית.

אני חושב כמה המון זמן לרדת לג'וב, להיות טבח שעושה שבוע שבוע או תפקיד אחר עם יציאות יותר טובות.
ככה אני אוכל להיות יותר בבית ולהקדיש זמן לאחיות שלי, לפתח את תחום המוזיקה, לעבוד, להתחיל כבר את החיים במקום לבזבז עוד שנה וחצי בתור לוחם ולצאת מהצבא בלי כלום.
(המענקים זה לא הבדל משמעותי בכלל מתומך).

אני יכול להמשיך כלוחם, למרות שממש קשה לי כבר עם היחס הזה, עם המחשבות של למה אתה בכלל כאן כי גם ככה אף אחד לא סופר אותך, מרגיש "פראייר".

הצבא כן תרם לי, עזר לי לעצב את האישיות אבל בנקודה הזאת שאני נמצא בה כבר תקופה אני מרגיש שהוא עושה לי הרבה יותר רע מאשר טוב.

אז השאלה שלי אליכם? לרדת לג'וב? לסחוב עוד כמה חודשים עד התעודת לוחם ואז לרדת? להשאר לוחם? אשמח לעצות !