שלום לכולם.
פעם בשלושה-ארבעה שבועות אנחנו אצל הורי בן הזוג לשבת. השבתות שם עוברות עלי בבדידות רבה. בן הזוג דתי ואני מסורתית לייט, כלומר שומרת שבת באופן הכי בסיסי. לצערי, השבתות שם הפכו להיות סוג של סיוט עבורי,כי אני לא ממש מסתדרת עם חמי וחמותי (הם אנשים לא קלים וגם ילדיהם לא מסתדרת איתם, העניין הוא שבתור כלה זה קצת יותר קשה), לכן אני משתדלת לא לפתח שיחה שתסתיים במריבות ופשוט יושבת עם עצמי וקוראת וכו'.
בן הזוג מבלה את שבתותיו בשינה ובבית כנסת בעיקרון. מידי פעם אני גוררת אותו לטייל או לדבר איתי קצת, אבל בזה זה מסתכם. ניסיתי לדבר איתו על זה, אבל הוא רגיל להיות לבד ולא מבין מה הבעיה (למעשה זו בעיה נוספת ואשמור אותה לשאלה אחרת).
אין לי אופציה לוותר לגמרי על השבתות האלו, כי אז בעצם אצטרך לוותר גם על השבתות אצל ההורים שלי, אחרת, הוריו יעלבו ויעשו סקנדל.
מכל זה, אתם מבינים שהשבתות שלי מאוד בודדות. אין לי חברים או משפחה בעיר בה הוא גר ובעצם אין לי עם מי לדבר. עדיין אין לנו ילדים, כך שכשאני שם אני באמת לגמרי לבד. לאחרונה הגעתי למסקנה שאם אמצא חברים באיזור הקרוב לביתו זה יעזור לי להפיג את הבדידות. אבל בגילי לרוב האנשים כבר יש ילדים ואין עודף פנאי.
מה הייתם עושים? איך הייתם מוצאים חבר/ה בעיר זרה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות