חלק מבני משפחתי ובן זוגי לשעבר הם אלו שםצעו את נפשי מאוד...
כל מה שהם עשו הם ביקשו סליחה וביקשו שאשכח הכל...
היחס שלהם לא השתנה בעקבות מה שקרה...
ולכן כשהפצעים נפתחים מחדש יכול להיות
שהם יפגעו בי עוד יותר...
מעדיפה להתרחק מהם...
מרב כאב לא מעניין אותי להיות לידם,
ואני מרגישה שיש גבול למה שהנפש שלי עוברת
ומעדיפה להציב גבול
כי אי אפשר לדבר איתם הם אטומים וחסרי רגישות.. הגבול שלי הוא כזה...
להתרחק מהם ממש ולחיות את חיי בנפרד...
בתקווה שהמצב שישתנה, להיות בקשר כללי ולהתראות רק לעיתים רחוקות...
זו שיטה שעובדת עלי וניסיתי אותה כי ככה הם לא מסוגלים לגרד את פצעי הנפש שלי...ואני מתפקדת היטב.
אבל אם אני בקשר ממושך איתם, מרגישה לחץ ,חנק, חוסר חיים ופשוט רוצה לברוח משהייה לידם...
ובנוסף גם הם לא מפסיקים להכאיב כי אינם יודעים את נפשי..
האם זה נכון לעשות מה שבחרתי? להתרחק?
אני ממש לא רוצה את זה המצב הטבעי שלי אמור להיות ביחסים טובים איתם,
אבל זהו מאז הפציעות החמורות, פשוט לא מעניין אותי ,אני קמה והולכת...
לצערי אין לי פתרון טוב יותר...
הם אטומים וחסרי רגישות למצבי
אני מפסיקה לתפקד בקרבתם, לא מתקלחת ,לא אוכלת,סדר היום על הפנים,לפעמים שוכבת במיטה ולא זזה...
האמת שהפצעים רודפים אותי גם כשאני מתרחקת,
אבל! אני מתפקדת , שומרת על עצמי ויש ימים שאני מרגישה כל כך טוב כאלו אף אחד לא הכאיב לי בעולם הזה ומשוחררת...
מה הכי טוב לעשות?
תודה .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות