אני בת 20 בשירות לאומי. יש לי אמא שלא אכפת לה ממני ואבא בכלא בגלל אלימות. רוצה כבר למצוא בית לעצמי ולחיות בעצמאות

אני בשנה הראשונה שלי בשירות לאומי וסופשים מאוד קשים לי להגיע הביתה ,שישי האחרון אמא שלי לא נתנה לי מנוח כשרציתי לנוח ,בשש בבוקר היא מעירה אותי כשהיא יודעת שאני בשירות שהוא גרעין מאוד אנטסיבי וקשה ,אני מתנדבת ביסודי עם ילדים שיש להם סיפורים קשים וכואבים במשפחה, כמה אירוני. אה?
וכשאני מבקשת מאמא שלי שתתן לי לנוח היא לא מוכנה להקשיב לי , הצעתי לה שאם היא תתן לי לנוח אני אדאג לטפל בכל עבודות בית.
אך היא בתגובה זלזלה בי וצחקה שאני לא עושה כלום
הרגשתי עלבון ,תמיד היו לה הערות עוקצניות על כמה שאני מכוערת ועל כמה שהיא לא רוצה אותי בבית
ואני שתקתי ,תמיד שתקתי בתגובה למה שהיא אומרת
וכשאמרתי לה בסדר עכשיו תניחי לי 'אחרי שנתתי לה כמה דקות של רגעים שהיא מוציאה ממני את הכעס שלה כלפי על כלום היא כל הזמן אמרה שהחדר בו אני נמצאת וישנה תמיד הוא לא שלי אלא שלה
ואען לי מקום בבית הזה ושאני יכולה לעוף לה מהבית .
עכשיו המילים האלה אני שומעת אותם כל הזמן שאני חוזרת מהשירות וגם לפני השירות המון פעמים שאני לא שייכת בבית שכיביכול אמור להרגיש לי בית שלי

מבחינה תכנית כן אני יודעת שזה לא הבית שלי
כי לא שילמתי על הבית . תאמינו לי אני מודעת לזה
וזה מחזיר אותי שוב ושוב לשאלה עם עצמי איך אני עוזבת ? איפה אהיה ? כבר מהיסודי ואחר כך מהתיכון שאלתי את אותה שאלה בזמן שכל התקופת היסודי והתיכון סבלתי ממנה ומאבא שלי

עד שהגיע תקופת השירות .
חשבתי זהו פתרתי את הבית אך לא! זאת הייתה טעות איומה לחשוב ככה כי זה החמיר, אמא שלי החלה לומר שהיא הולכת לפנות את החדר שלי לאחיות שלי ואני אהיה בחדר אחר ,בחדר שהוא לא חדר בכלל

חחא רק לי זה מזכיר סיפור סינדרלה?
לצערי זה לא סיפור סינדרלה כי לפחות בסיפור האגדות יש לזה סוף טוב ולי אין

בהתחלה הרעיון להעביר אותי מחדר אחד לחדר שלי לא היה לי אכפת עד שהבנתי את תגובת אחיותי שצחקו ושמחו בצורה מחרידה ומגעילה

החדר לא היה חשוב לי באמת רק ההרגשה לחיות חלק ממשפחה שנולדתי בה ובמיוחד בתור בכורה
ציפיתי להרגיש הרבה אהדה

ובמקום זה רק זלזול ודריכה בכבוד שלי
כל המצבים האלה תמיד גרמו לי לחשוב רק על העתיד ,איפה אהיה? איפה אגור אחרי שירות
אני לא יכולה להרשות לעצמי לחזור אחרי שירות .

שישי ושבת לא הלכתי הביתה נשארתי בדירת שירות
אמא שלי התקשרה ומרתי לה שאני לא מתקוונת להגיע והיא סוג של שאלה מתעניינת ,ושאלה אם אני נשארת כי יש בנות שגם הן סוגרות שבת עניתי כן
ושאלה בלי שום התראה אם אני מצאתי בית לגור בו עניתי לה מה? לא ! ואז אמרה טוב ואני עניתי לה יבש

4 ימים מיום רביעי עד שבת מאז השיחה האחרונה
היא התקשרה להראות דאגה אם אני אולי לא מסתדרת או אולי לא מרגישה טוב. כלום.

אני לא אגיד שלא ארצה את אהדה ואהבת של אמא שלי ,יותר מכל אני רוצה את זה
אבל היא מתנהגת כלפי כמו ילדה
פעם ברוגז ופעם שולם .
פעם דואגת ופעם בכלל לא.

ואם הגעתם עד כאן
אז עכשיו אני שואלת למען העתיד הלא יודע שלי.
מה אני אמורה לעשות על ממת למצוא לעצמי בית שהוא שלי רחוק מאמא ואבא.

תודה מראש לעונים.