יש לי מערכת יחסים לא טובה עם המשפחה, אחיי התרחקו ממני, איך לשמור איתם על קשר?

כלומר אחים ועם אמא שלי ממש מתעניינת בי.

אני נולדתי למשפחה של עוד 3 אחים, שני זוגות תאומים.
משפחה דתית נורמלית (אמא שלי בת לניצול שואה)
אני ואחי נולדתי פגים אבל אני נולדתי חולה מאוד ובדרך נס שרדתי .
אמא לא רצתה לתת לנו חיים כמו שלה היו לה בתור ילדה אז היא ידעה לפנק אותנו אבל ידעה גם לתת חינוך וגם להיות דומיננטית (אבא לא ידע לחנך, היה רך כמו דייסה)
אני קיבלתי פטור משירות צבאי אבל אמא רצתה שאעשה שירות לפחות קצר, וכך היה...
במהלך השנים בגלל הילדות הקשה שלי והדומיננטיות של אימא, הכנסתי את עצמי לפחדים ונהייה לי פחות מחברה ואנשים מסביבי...
פתחתי חרדה חברתית וגם בעצם גליתי את המשיכה המינית שלי לבחורים.
בעקבות החרדה שלי גם פיתחתי התרחקות מאחים שלי ולא פיתחתי קשרים איתם כל כך.
שני אחים שלי (בחורים) כנראה יודעים על הנטייה שלי אבל לפי דעתי האישית בלבד, אני חושב שהם לא מקבלים אותי ואילו אחותי הקטנה היא כן מקבלת ואפילו ירדה בדרגה הרוחנית שלה, אבל עדיין דתייה...

בחודשים ובשנים האחרונות אני מנסה כל שיטה שתוכל לעזור להתגבר על ביישנות ולפתח ביטחון עצמי !!!

אמא שלי התגרשה מאבא שלי, והיום הם לא בקשר אחת עם השנייה בכלל.
יש נתק של אחים שלי עם אבא ולפני איזה שנה וקצת התחילו שיחות של אבא עם אח שלי התאום. אבל זה לא קשר חזק דיו, לא יודע מה טיב הקשר שלהם.

לאחים שלי יש כבר ילדים והם אף פעם לא התקשרו אליי ושאלו בשלומי (גם שהם היו רווקים לא ממש התקשרו - לא היה לי איתם קשר הדוק כמו אצל רוב האחים).
ואני מניח שלא כל האחים מדברים...

בזמנו אימא נתנה לי את מרוב תשומת הלב ואחי התאום לא ממש קיבל את תשומת הלב שהיה כאן, כי אני להזכיר לכם נולדתי חולה , ועוד הייתה לי בעיית התפתחות בגיל מאוחר יש לי לקות שמיעה וגם אין אגודל ביד שמאל (מבחינה בריאותית)

עברתי גם חוויה לא טובה בצבא, אבל לא אספר מה היא.

אחים שלי נשארו דתיים ואני חזרתי בשאלה וזה קרה כמה שנים אחרי שיצאתי מהארון.

איני יודע מה הסיבה שהם אחים לא מדברים איתי למרות שאני רואה אותם כל פעם שאני מגיע לשבת אצל אימא שלי אבל בעצם אין להם זמן להתקשר אליי? או להרים טלפון ולשאול מה שלום האח שלהם? הם כל כך עסוקים? אני מבין שיש להם ילדים אבל אי אפשר להרים טלפון ולשוחח? או לעשות מפגש עם כולם?

בעבר אימא אמרה לי ואני אמרתי לה גם, שכולם צריכים להיות ולהמשיך להיות מגובשים ולנסות ולסמוך אחד עם השני , אבל מאז? כלום.....

אני היום מנסה ומשתדל כמה שיותר להיות עצמאי , לקנות מה שאני רוצה בלי שיטיפו לי מוסר ועל אורך חיי... איך אני מתלבש איך אני הולך וכו'...
כל אירוע אני צריך להתחשב בהם ולהתלבש בהתאם לאירוע דתי שיש במשפחה.
(ג'ינס קרוע או ג'ינס משופשף זה לא טוב לאימא והיא מעירה לי עוד לפני האירוע, ואני לא ילד קטן...) או עניין שצריך לשים כיפה ולי אין בעיה כל כך בזה, אבל כל אירוע זה ככה.. ולא שכל חודש יש אירוע, אבל כל פעם שם כיפה בשביל לכבד את האנשים ואת בעלי המקום (בית כנסת וכו'...) אבל אפילו באירועים שלא קשורים לבית כנסת או אירוע משפחתי אימא לא רוצה להזמין אותי ואומרת לי שעדיף שלא הגיע , כאילו היא מסתירה ממני משהו או שלא רוצה שאגיע...

אני רוצה לשמור יותר על קשר עם אנשים אבל שאין מי שרוצה ליזום שיחה ולהיפגש ולהיות עם ראש פתוח ממה שהם חונכו אז זה גרוע ביותר.....

לי נראה שהם מסתירים ממני משהו או שבאמת לא נעים להם ממני בכלל לשאול שאלות פרטיות או כל דבר אחר שעולה בראש....