סיימתי קשר ארוך ורציני בגלל שהרגשנו פער בינינו. איך להתאושש מדיכאון סיום הקשר?

(מזהירה, הרבה לקרוא)

בשלוש וחצי השנים האחרונות הייתי בזוגיות עם בחור שגדול ממני בעשור.
הוא הכיר אותי צעירה מאוד, רגישה מאוד, ובתקופה שהיו לי המון אישיוים עם עצמי.
התבגרתי לצידו, גרנו יחד שנתיים, אבל במהותי לא השתניתי, נשארתי בחורה רגישה, באופן כללי אני חושבת שאפשר להגדיר אותי תחת "אנשים רגישים מאוד" (למי שמכיר ויודע)

בן הזוג הוא בחור חזק מאוד, תמיד בטוח בעצמו, כמעט ולא מפקפק בעצמו,
בחצי הראשון של הזוגיות הכל היה מושלם, הוא מילא את החיים שלי בכל הטוב שאפשרי, הוציא ממני את הדברים הכי יפים, חמודים, מצחיקים, מעניינים, התפתחתי והגעתי לתואר נחשב, מעגל החברים שלי גדל משמעותית, והרבה צרות נפתרו. אבל אחרי שנה של מגורים משותפים הכל השתנה- ההתנהגות שלו כלפי היתה שיפוטית, מזלזלת, אלימה מינית, צעקות, שנא את המשפחה שלי פתאום, לא הסכים איתי על שום דבר, כעס על כל דבר פיצפון שעשיתי, אפילו ברמה של ניסוח לא נכון של משפט, היה זועם כל הזמן, ואני כל הזמן הייתי עצובה.

הזוגיות שלנו נגמרה לפני כחצי שנה, זה בעיקר בא ממני אבל זה היה דיי הדדי, הרגשנו שאנחנו לא מצליחים לחיות ביחד, שהפערים ביננו גדולים מדי כדי לקיים זוגיות.
היו לי כמה חודשים שהוקל לי נורא, חזרתי לבית הוריי, והתמקדתי בחיים שלי והיה לי טוב, אפילו טוב מדי, גם נכנסתי לקשר חדש ובריא ונעים.

אבל בחודש האחרון אני מוצפת וקשה לי להסביר מה הטריגר, או איך לצאת מזה.
אני חולמת עליו המון, אני מתגעגעת אליו, יצא לי למחוק הודעות ותמונות שלו כדי להוציא את זה מהנייד והכל הציף אותי בעצב נורא, העומק של הקשר, והקרבה המטורפת שהיתה ביננו, ההרגשה שאנחנו קוראים אחד את השני בלי למצמץ, שחיינו ביחד, שהיינו כלכך קרובים ונעימים אחד כלפי השני פעם, זה קורע לי את הלב.

אני מפחדת שלעולם לא ארגיש את אותן תחושות שהרגשתי, אפילו שסוף הזוגיות היה רע נורא לשנינו, אני משום מה זוכרת פתאום רק את הדברים הטובים.
הוא עמד להציע לי נישואים, הוא רצה איתי עתיד, ופתאום אני קולטת שכל מה שהיה- פשוט מת.
קשה לי מצפונית עם העובדה שאני מוצפת ככה, אני אפילו לא יכולה לשתף את בן הזוג שלי במה שעובר עלי בגלל שזה פשוט לא מתאים.
המשפחהחברות ישפטו ויזכירו לי כמה לא טוב היה לי איתו, ולא יבינו את מה שעובר עלי.
איך ממשיכים? איך מבינים שזה נגמר? כמה זמן אני עוד אהיה מוצפת ככה?

חשוב לי לציין שסיימנו את הקשר בכבוד הדדי, גם במציאות וגם בהתכתבויות. הוא היה לא פחות עצוב ממני אז, ודווקא אז אני זו שהיתה נורא נחושה לסיים.
אני גם לא מתחרטת, אני פשוט מרגישה שאני קצת בדיכאון בעקבות האובדן של הקשר. (לכן עצות כמו תתקשרי אליו- פחות רלוונטי עבורי)

תודה למי שקרא