מאז חודש ספטמבר- ליתר דיוק מאז שהצטרפתי לשירות לאומי, עוברת עליי תקופה לא פשוטה... אני פשוט מדוכאת. ממש ככה.
אני חוזרת הביתה עייפה, ממורמרת ובוכה על המצב שאני בו.
חיפשתי תקן שהוא קל''ב כי אני הילדה הקטנה בבית וההורים ביקשו שאשאר וגם נוח לי להישאר איתם- לא רציתי ולא רוצה רחוק מהבית/ לא בעיר שלי. הבעיה היא שהתקנים בעיר שלי פשוט תת רמה והרכזת עוד יותר. אני נמצאת בתקן שני מאז תחילת שנה ובכל יום שעובר אני מרגישה יותר ויותר עצובה, מדוכאת.. כאילו מישהו חיבר לי שני מוטות עופרת לרגליים ואני שוקעת מטה מטה. והאמת שאני מאשימה את השירות לאומי שלי בזה- אף אדם מהתקן שאני נמצאת לא מפספס הזדמנות לעלוב בי, לצעוק עליי, לנצל אותי, הרכזת לא שמה עליי ולא על הבקשות שלי ופשוט נמאס לי. לפעמים אני מרגישה שזה כבר יותר מידי ואם אני לא קמה עכשיו לשירותים ובוכה הלב שלי יתפוצץ מצער. אני משחקת אותה חזקה מבחוץ, כאילו שאף אחד לא יכול לפגוע בי כי אני לא רוצה להכביד על ההורים שלי, כואב להם לראות אותי ולשמוע אותי מתלוננת כשהם לא יכולים לעשות כלום אבל האמת שקשה לי.. אין לי אפילו חברות כדי לבלות ולהנות.
אני כבר לא יודעת מה לעשות, איפה לשים את עצמי... חשבתי לפרוש מהשירות אבל כולם אמרו שזה יעשה לי נזק לא לעשות אפילו שנה אחת של שירות לאומי.
אז אני שואלת אתכם.. מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות