חברות שלי הפסיקו לדבר איתי כי אני נראית טוב, הן היו איתי רק כי הייתי שמנה!

שלום לכולם,
כל החיים שלי בערך הייתי שמנה, לא היה לי אכפת מאיך שאני נראית והייתי ממש מזניחה את עצמי וכשהגעתי לחטיבה אני ועוד 3 בנות שגם היו פחות יפות (נגדיר את זה ככה) התחברנו ונהיינו ממש החברות הכי טובות.
כל הזמן היינו ביחד צוחקות על הבנות הרזות שמנסות להיות כמו מודל היופי ומתעניינות בבנים ומסוגרות בתוך עצמנו, ככה שחוץ משלושתן אין לי עוד חברות מהעיר שלי.
לפני קצת יותר משנתיים התגייסנו, כל אחת ליחידה אחרת, ופתאום בטירונות הבנתי שאני לא רוצה להמשיך ולהיות הבחורה השמנה. התחלתי לשים לב יותר מה אני אוכלת וגם בסופשים לא הגזמתי באכילה, כשהגעתי לסדיר התחלתי להתאמן הרבה בחדר הכושר וירדתי הרבה במשקל. גם התחלתי יותר לטפח את עצמי- לסדר את השיער, לשים בושם, טיפה להתאפר ועכשיו אני יכולה להגיד שאני סוף סוף התחלתי להרגיש טוב עם עצמי וגם לאט לאט יותר ויותר בנים התחילו לגשת אליי. חברות שלי לעומת זאת לא עשו שום שינוי, עדיין לא אכפת להן מאיך שהם נראות ושתיים מהן גם ממש עלו במשקל בצבא וצחקו עליי שכאילו העברתי להן את המשקל שלי.
עכשיו מאז שעשיתי את השינוי שמתי לב שכשאני יושבת עם החברות שלי בברים או אפילו כשאנחנו סתם נפגשות אצל אחת מהן הן מתרחקות יותר ויותר ממני ומסתכלות עליי כאילו אני כבר לא חלק מהן. הן גם התחילו להפגש הרבה בלעדיי. אני לא חושבת שמשהו השתנה בי מעבר למראה החיצוני, אחת מהן גם זרקה לי משהו על זה שכבר לא נעים להסתובב איתי כי כשאנחנו יוצאות הרבה בנים מתחילים איתי וזה לא כיף להן.
אני לא יודעת מה לעשות, חוץ מהן אין לי עוד חברות. יש כמה בנות שהכרתי בצבא אבל הן גרות מאוד רחוק ממני ואני לא יכולה להפגש איתן באופן קבוע. מאוד חסרה לי הקבוצה הזאת של החברות. אני מאוד מאוד אוהבת אותן אבל מרגישה דחויה! כל פעם גם כשניסיתי לדבר עם מישהי מהן על הנושא ולהבין אם אולי עשיתי משהו לא בסדר קיבלתי רק תשובות שקשורות למראה החיצוני שלי ולזה שעכשיו אני ״יפה״ אז לא נעים להן להיות איתי. אני באמת לא מבינה את זה, רק בגלל שהחלטתי לקחת את עצמי בידיים הן הפסיקו לדבר איתי? זה באמת שובר לי את הלב שהן כביכול היו איתי רק כי הייתי שמנה.
מה לעשות? אני מתגעגעת אבל הן פשוט מתחמקות ממני ואני מרגישה פשוט לבד