חברה גרמה לי לפתח חרדות והפרעות אכילה והיא לא נותנת לי לנתק את הקשר, מה לעשות?

אז ככה אני בת 15 כיתה י ויש לי חברה שהיא החברה הכי טובה שלי.
אבל תמיד היו לי בעיות רגשיות אפשר להגיד רגישות יתר ואני שמה רגשות של אחרים מעליי כי אני לא שווה כלום..
אבל בקשר שלי איתה של 3 שנים רע לי.
כל כך רע לי.
אם היא פוגעת בי זה בסדר, אם אני פוגעת בה זה לא בסדר ואסור וסוף העולם. מאז שהיא התחילה להיפגע התחלתי להיכנס, למצב חרדתי שאם אני אכעס על עוד אנשים, עוד אנשים יפגעו ממני.
התחלתי לפחד ולהפסיק להביע רגשות, ואני זוכרת שבאותה התקופה של כיתה ח שהתחלנו להיות חברות, אז התחלתי לא להבין יותר את הרגשות שלי ומה אני מרגישה...
מאז הקשר עם ההורים שלי נהיה רע.
התחלתי להוציא עליהם את הכעס שלי,זעם הכל,כל מה שלא יכולתי להוציא עליה או אחרים.
היא הייתה צוחקת עליי המון ואני עזרתי לה עם הדיכאון והחרדות.
אבל הקטע שהתנהגתי כאילו כן כן אני מטומטמת לא אכפת לי, אבל אני הכי נפגעתי שיש לא הראתי את זה כי פחדתי מהתגובה שלה, התחלתי להכנס לחרדות שצורחים עליי.
היא אמרה לי שיש לי אף גדול ידיים מגעילות, שהיא לא רוצה להיות באותה המידה שלי בבגדים כי יש לה מבנה גוף קטן ואני בקיצור שמנה...
מאז התחלתי ללכת עם סווטצרים לאכול רגשי, להסתיר את הידיים למחוק את האף שלי מהתמונות פשוט ככה.
היא הייתה מרביצה לי גם. היא הייתה אומרת שזה בצחוק אבל כל כך כאב לי .
ויש לה קראש מטורף על ילד שהיא אפילו לא מכירה ולא דיברה בכלל בשכבה מעליינו יש לה תמונות שלו את הפייסבוק שלו את האינסטגרם שלו ויש לה קראש עליו יותר משנה, אבל היא לא מתכוונת לעשות משהו בנידון.
אז התייעצתי עם חברה שלי מהכיתה שכבר יודעת על זה והיא אמרה שעדיף שתמשיך הלאה כי זה לא בריא בשבילה ולא בשבילי.
ולחברה "הכי טובה" שלי לא אכפת מהרגשות שלי מכלום וזה באמת שזה כואב..
היא אמרה לי שדיברתי איתה שהיא צריכה להמשיך הלאה :"עזרתי לך במשך חודשיים עם הקראש המפגר שלך ואפילו לא דיברנו על מה שאני רוצה"
הקטע הזה שהיא לא רצתה אפילו לשתף אותי
יש לי גם הפרעת אכילה אני בולמית עם תסמינים לאנורקסיה אז אני מטופלת במרפאה להפרעות אכילה.
אני אמורה להיות מאושפזת בבית אבל לא אכפת לה...
היא רוצה לצאת החוצה בלילה, או בבית ספר לעלות ולרדת כל הזמן במדרגות, ואסור לי לעשות פעילות גופנית אפילו למרות שזה הדבר הכי אהוב עליי בעולם...
היא שלחה לי גם פעם אחת הודעה שהיא לא רוצה לשמוע על הבעיות שלי יותר כי רק רציתי לשתף כי חשבתי שאנחנו חברות וחברות צריכות לשתף...
והיא חיכתה אותי התחילה להקיא לעשות את מה שאני עושה לא לאכול לא ללכת לבית ספר, ואני לא יכולה עם זה.
היא כל הזמן מדברת על כמה קשה לה שסבא שלה מת לפני 6-7 שנים? ועל כמה קשה לה כי היא עברה פעם חרם ושהיא בדיכאון ושיש לה חרדות חברתיות, והיא פשוט מנצחת אותי ריגשית, היא לא נותנת לי להסתובב עם אנשים אחרים או להיות חברה של אחרים ואפילו חושבים שאנחנו זוג.
אני רק עוזרת לה והיא רק מחמירה לי את המצב הרגשי זה כל כך רעיל בשבילי.
אחרי שאני וחברה שלי דיברנו איתה בטלפון שהיא צריכה להמשיך הלאה ושקשה לי לראות אותה ככה.
היא ניתקה לי בפנים והתחילה לכתוב לי שהיא לא רוצה להיות חברה שלי יותר כמו מה שהיא עושה לי כל הזמן וגם חוסמת אותי במסנגר.
גם לי יש דיכאון וחרדות אבל זה לא תחרות למי יש יותר בעיות זה הקטע שהיא לא מבינה.
היא שלחה לי כל כך הרבה הודעות מגעילות.
אני רציתי לנתק את הקשר הזה מהתחלה אבל אני לא הצלחתי כי אני רגישה מידי.
אני לא מסוגלת לפגוע באנשים כמו שפגעו בי כי גם אני עברתי חרם ובריונות ואחרי שהגעתי לחטיבה פתאום התחילו לריב עליי כי אני נותנת כל כך הרבה חום ואהבה לכל מי שסביבי למרות שזה ממש מוזר להגיד את זה על עצמי.
אבל אני לא מסוגלת לשנוא אף אחד אני לא רוצה להוציא את עצמי בתור הבן אדם הכי טוב פה והצדיקה, אבל זה חנוק לי כבר.
ואני מצטערת אם אני קופצת מנושא לנושא יש לי בעיות ריכוז.
אחרי כל ההודעות שאמרתי שהיא אמרה שהיא לא יכולה לסמוך עליי יותר, ושאלה אם אנחנו ראינו אותו או משהו ביום העצמאות עם מישהי אחרת, או אומרת לי שאני לא מי שהיא חשבה שאני.
אני סיפרתי לההורים שלי הכל שהיא מרביצה לי משפילה אותי, היא לא נותנת לי להיפגש עם חברים מחוץ לבית ספר, היא לוקחת עליי שליטה, בגללה מתרחקים ממני בגלל הצורה שהיא מתנהגת, היא אומרת לאנשים למשל אם הם מכוערים או מגעילים, אם משהו לא מוצא חן בעיניה למשל משקפיים של מישהו היא תגיד "כן זה מכוער לך" אבל היא לא מבינה שאנשים אומרים נכון זה מכוער בשביל שיגידו להם ההפך שזה יפה, אף אחד לא רוצה להיפגע, גם לא אני.
ואני סיפרתי לה על זה שאני חושבת על לפגוע בעצמי ולא היה לה אכפת אפילו היא פשוט העבירה את הנושא עליה שוב פעם על כמה חרא לה בחיים.
כל כך קשה לי ששמרתי את כל זה במשך 3 שנים בבטן לעצמי!!
קרה לי כבר פעם אחת שפירכסתי מרוב עצבים על ילדה כי היא ניפחה משהו שביקשתי שלא.
זה בגלל שאני לא מביעה את עצמי בגללה, אבל אני לא מסוגלת להאשים אותה שוב פעם אני שונאת להאשים אחרים בדברים שהם יכול להיות באשמתי.
שוב פעם אני מאבדת ריכוז
אז אחרי שסיפרתי לההורים שלי סיפרתי לאח שלי על זה שאני מוציאה עצבים דרך למשל לשרוט את עצמי ביד או בכף יד או באצבעות, ושאני חושבת על לפגוע בעצמי עם סכין, הוא הלך כי אמא שלי עיצבנה אותו ולקחתי מספריים לציפורניים הדבר החד הראשון שראיתי, והתחלתי להכאיב לעצמי וברגע שאבא שלי נכנס לחדר אז הסתרתי ואחר כך ביקשתי שיקח את זה ממני.
אמא שלי לקחה אותי לחדר שלה ושל אבא והיא אמרה שאולי צריך להערב את אמא שלה בזה.
ונכנסתי לפניקה ואמרתי "בבקשה אל תערבי אני מפחדת" במשך 10 פעמים חזרתי על עצמי "אני לא רוצה" הכוונה להמשיך להיות איתה בקשר
והתחלתי להחזיק אגרופים ממש חזק שהציפורניים מכאיבות לי החזקתי את האצבעות ברגליים, והתחלתי ליפול על השידה ולאבד שליטה, כבר איבדתי שליטה בעבר מספר פעמים וזה עקב הבעיה הרגשית שלי שהחמירה.
התחלתי לצרוח צרחה כאילו מישהו שורף אותי
ולתת לעצמי אגרופים, פחדתי שבגללי לא יהיה לה חברים ושאני בן אדם רע, ומספיק יש לי מחשבות על כמה אני רעה והיא יודעת את זה והיא פשוט ניצלה את זה, וניסתה להאשים אותי כמו בכל ריב שהיא מנסה לריב איתי ואני מתחנפת.
היא גרמה לי להגיע למצב שאני רוצה להגיד דיי.
דיברתי עם הפסיכולוגית שלי על זה עם חברות על זה, וכולם אמרו שכל החברים סביבי רואים שאני סובלת, ושזה הזמן להגיד דיי!
אז אמרתי לה נדבר בראשון וחסמתי אותה במסנגר והיא שלחה לי הודעה מהפייסבוק השני שלה, והיא ניסתה להוציא את עצמה מסכנה והיא אמרה אני מבינה שאת לא רוצה שנהיה חברות מה שאת רוצה.
אז כתבתי לה נכון.
והיא התחילה שוב פעם לדבר על הבעיות שלה שכמה שקשה לה ובלעדיי אין לה אף אחד, ואמרה שאני כמו כולם שעוזבים אותה.
ביקשתי ממנה רק ספייס שיהיה לי זמן לעצמי.
והיא התחילה להגיד לי בטלפון כמה קשה לה שוב פעם ולעשות לי ריגשי וחברה שלי הייתה איתי שם כדי לעזור לי כי אני לא מסוגלת לעמוד על שלי.
החברה הכי טובה הזאת אמרה לי שהיא אפילו לא רוצה שאני אהיה מאוהבת כי אז אי אפשר לדבר על הדברים שלה.
במקום לשמוע מה יש לי להגיד בשיחה הזאת היא דיברה על עצמה שוב פעם והבנתי שבאמת לא אכפת לה ממני רק מעצמה, אני שמה אותה מעליי והיא בדיוק שמה אותה מעל כולם.
לא היה לה אכפת שאני צריכה זמן לעצמי היה לה אכפת שהיא רק לא תהיה לבד.
ואמרה לי מספר פעמים שהיא תתאבד כי היא כלום בלעדיי.
ואני באמת לא יודעת מה לעשות עכשיו לאמא שלה כבר שלחתי הודעה לגבי זה שהיא חושבת על להתאבד.
והחברה הזאת התחילה לתקוף אותי על זה שסיפרתי לאמא שלה.
אבל אני עדיין מרגישה שאני לא בסדר כמו תמיד שזה אשמתי וזה מגיע לי.
אבל זה לא מגיע לי אני יודעת את זה.
אני לא יכולה להיות ככה יותר , היא מתנהגת כאילו אנחנו בזוגיות ושאם נעזוב את אחת השניה זה סוף העולם, יכול להיות שיש עוד דברים ששחכתי להגיד אבל זה כבר המון
ואני באמת צריכה עזרה תעזרו לי בבקשה