מפחדת לאבד את אחותי ואת האחיינים בגלל הסכסוך עם אבי

היי לכם, אני מודה לכם מראש על קריאתכם.
אגש ישר ולעניין. . . אנחנו 4 אחיות. הגדולות בשנות ה30, הקטנה בצבא.
ההורים שלנו גרושים אחרי שנים רבות של סבל.
אבי לאורך כל השנים תמיד עשה מניפולציות בין האחיות וסכסוכים. הוא בכלל לא קיבל את הבכורה מלכתחילה כי היא נולדה בת ולא בן וכל השנים היה משפיל אותה והיה אומר עד כמה היא לא שווה יריקה ושהיא צריכה למות.
כמובן שאף אחד מבני המשפחה לא הקשיב לו, גם לא המשפחה המורחבת, ותמיד אהבו אותנו באותה מידה גם כשזה לא היה כך מצידו. (כמובן שזה נראה לי טבעי לחלוטין שכך עשו).
ככל שגדלנו, היה מעמיד את שתי הגדולות בתחרות, האחת תקבל והשנייה לא תקבל כי ככה. אי אפשר לאהוב את כולם בו זמנית אלא צריך לשנוא אחד כדי לאהוב את השני - ציטוט שלו. התחרות הזו הסתיימה בסכסוך מאוד גדול בין האחיות הגדולות ומזה 5 שנים הן לא מדברות אחת עם השנייה.
במהלך כל הבלאגן הזה, באמת שניסיתי לאחד בין האחיות, לתקופה מסויימת אף הצלחתי והייתי שמחה על כך, אך זה לא נמשך ביניהן והמריבות רק המשיכו להתלקח. מצידו של אבא שלי גם ספגתי איומים לא להיות בקשר עם הבכורה אחרת הוא לא ידבר איתי. רבתי איתו המון על איך שהיה מתייחס לאחיות שלי ולאימי.
לאחר שההורים שלי התגרשו, אבי החל להיות בקשר עם אחותי הבכורה פתאום. האמת האחות הגדולה השנייה מאוד התפלאה, אני דוקא אמרתי שהיא קפצה על ההזדמנות כדי להרוויח אבא שמעולם לא היה לה ואני מברכת על כך. אממה, הוא אמר לה לא להיות איתי בקשר כתנאי להיות איתו בקשר והיא הסכימה. שניהם המציאו עליי סיפור שאני רבתי איתה ושאני החלטתי לא לדבר איתה, ואבי פתאום היה אומר לי "למה את לא מדברת איתה? היא בוכה!!"...ואני הייתי עונה לו "אני לא רבתי איתה מה אתם רוצים ממני?" וכך גם הוא ניתק איתי קשר כי לא לקחתי את הצד שלו בגירושים ולא איימתי להשאיר את אמי לבד כפי שרצה עבורה. בהמשך היות וגם האחות השנייה לא עשתה כך, גם איתה ניתק קשר ואיתה דוקא היה הקשר הכי טוב מבין האחיות.
עברו 4 שנים. עבר עליי משבר נוראי (בלשון המעטה) אבל התגברתי עליו, התרגלתי לרעיון שמעכשיו זו רק אני, אמא שלי, ושתי האחיות שנותרו לי, כי אבא והבכורה במחנה משלהם ושונאים את כל העולם. הקטנה נשארה בקשר עם כולם.
משום מה בצורה חולנית לטעמי, אבי בחר להישאר בקשר עם גיסי, בעלה של אחותי השנייה כדי לראות את הנכדים שלו.
לאחרונה אחותי השנייה ילדה את הילד השלישי ואבי במקביל (לפי עדכונים שמביא גיסי) הפסיק לדבר עם אחותי הבכורה, אז ביקש סולחה עם אחותי השנייה.

עכשיו, אני בת 28, עצמאית עד כמה שניתן כי אני עדיין לומדת לתואר, חושבת קדימה איך אני בונה לעצמי חיים. אני לא מעוניינת להישאב למשבר ולבכות כל יום כמו פעם.
כשנודע לי כשהיא הכניסה אותו לביתה, זה הרס אותי. התחלתי לפחד שירחיק ממני את האחיינים שלי כמו שהרחיק ממני את האחיין שלי מצד אחותי שלא ראיתי אותו כבר 4 שנים. כמובן שאני יודעת שהאשמה גם של אחותי, אבל היא תמיד צריכה כסף אז אבי כלכל לה את הבית ואם זה במחיר לא לדבר עם חצי משפחה מסתבר שבשבילה זה בסדר גמור. אם אתם שואלים אותי הייתי מעדיפה לאכול פת לחם וחמאה ולהמשיך לאהוב את המשפחה שלי.

אז כדי להרגיע את החששות שלי, דיברתי עם אחותי ועם גיסי ואמרתי להם מה שאני מרגישה. שאני מפחדת שישפיע עליהם וירחיק אותם ממני. אמרו לי שיש להם עמוד שדרה ושאין לי מה לדאוג.
בימים האחרונים אחותי מחפשת אצלי אישורים לסולחה שלה עם אבא, אמרתי לה שתפסיק עם זה, כי אני לא מעוניינת להצטרף אליה, אני מאוד סבלתי מאבא שלי ואני לא מעוניינת להכניס את האדם הלא יציב הזה לחיים שלי. כל הזמן חוזרת על "אני רוצה שיהיה לך טוב" "אני רוצה משפחה , דמות אבא"....אני עונה לה "יופי לך תהני אבל מה את רוצה ממני?".

כל המילים האלה עושות לי רע, אני מפחדת באמת לאבד את אחותי, בייחוד את האחיינים שאני כל כך אוהבת וקשורה אליהם.

מה אתם מציעים לי לעשות עם הפחד והעצב הזה?