אני מסנה להבין איך אנשים גורמים לעצמם לעשות כושר. הרי מדובר בפעולה שגרומת לסבל פיזי ברור: כאב, אבדן שליטה בגופיים (בכושי אפשר ללכת אחרי ריצה), נשימה כבדה, קצב פעימות לב גבוהה וכדומה. ובנוסף לאחר האימון יש תופעות לווי של כאבים מתמשכים, חולשה כללית בגוף ובשרירים ועייפות שפוגעת בריכוז.
אני מבין את החשיבות של למה עושים את זה: מדובר בפעולה שנועדה לשפר את היכולת הגופנית לתווך הארוך, לשפר את הבריאות והמראה חיצוני. הסיבה ברורה. מה שלא ברור לי - איך הם מתגברים על הסבל ועוד מדווחים על הנאה מכך ורצון לחזור על הפעולה.
הם מדבור בסוג של טריק פסיכולוגי? כלומר הם אומרים שזה כייף כשהידיים שלהם מגיעות לרמה שהם לא מסוגלים להרים את המשקולת, הרגליים בעורות, הגב נשבר והריאות עוד רגע מתפוצצים? זה כמו להגיד "קר לי" ביום חם? זה הסוד - שכנוע עצמי?
חשבתי בהתחלה שמדובר בחומרי אלחוש וסטרואידים שהם לוקחים שמפחיתים את התחושה השלילית, אבל אמרו לי שזה פשוט חלבון.
לשאלה הפרקטית: איך אפשר לגרום לעצמך להנות ממשהו שהוא סבל גופני ישיר? כל פעם שאני מנסה אני לומד את אותו הלקח: כושר זה הדבר הכי לא כייף שיש. אז אנשים שמתאמנים, מה הסוד שלכם? איך הצלחתם לגרום לעצמכם לאלחוש ללא חומרי הרדמה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות