הייתי בת 18, פעם ראשונה שיצאתי מהבועה של הבית והכרתי אנשים אחרים מאוד. פחות תמימים, פחות משעממים.
הוא היה כמו נסיך כזה, הכל התחבר, היינו משלימים אחד לשני את המשפטים, קראנו אותם ספרים. זה היה חודש מושלם.
וזהו. קיבלתי רק חודש איתו. וכמובן שחודש אחד זה כלום. זה רק 34 ימים שדיברנו כל יום לפחות פעמיים. זה רק התחלה. לא יכולתי אפילו להגיע ללוויה כי לא היו לי כוחות להסביר כלום לאף אחד. רק חברות ידעו.
זה פשוט הזוי בעיני. איך מתגברים על דבר כזה? זה כל כך לא הוגן.
ואפילו עכשיו עוד קשה לי להתגבר על זה. כל יום זיכרון אני מוצאת את עצמי מדמיינת ומפנטזת על מה שיכול היה להיות.
כל בחור שאני יוצאת הוא תמיד מקור להשוואה.
איך מתגברים על אהבה שהפסיקה בגלל מזל רע?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות