שלום לכולם,
ב5 חודשים האחרונים נכנסתי לתקופה של דיכאון קשה, אני יכול להישאר במיטה שעות ולא לקום ללימודים בכלל (אני לומד תואר שנחשב מאוד יוקרתי).
אני כל כמה ימים בוכה, כל היום יש לי לחץ בחזה.
כל בוקר הוא סיוט חדש ואני פשוט לא מצליח לעמוד מול המציאות יותר.
קשה לי כל כך קשה לי.
ויש לי רגעים שאני אומר שמה רע לי? אני הגעתי לכל מה שרציתי בחיי, לימודים טובים משפחה אוהבת אני בריא. אבל עדיין
העניין הוא שחלק מזה הוא העובדה שאני כנראה הומו, אני כבר שנים נלחם בזה ולא רוצה להיות כזה. ניסיתי לפתח קשרים עם גברים אבל ממש קשה לי למצוא מישהו שהוא הטיפוס שלי (בגלל שהתרגלתי לחיים מסביב לגברים מאוד גברים דברים אחרים פחות מרגשים אותי)
למה אני כזה? למה? אנשים מדברים על עניין של גאווה או לא יודע מה. מה יש פה להיות גאה, רוב האנשים בקהילה הזו בודדים, לחפש קשר זו סיסמא שאין לה שום בסיס במציאות. איבדתי כל טעם בהכל.
אני מרגיש פשוט מקולל, וכשאני כל פעם חושב אולי אנסה עם אישה אבל מפחד לאמלל מישהי אחרת בגלל שלי קשה עם מי שאני. אני לא מאושר בכלל, אם לא המשפחה שלי כבר מזמן הייתי מסיים עם החיים שלי. אני פשוט סובל כל כך.
וגם אם אמצא מישהו אני עדיין מרגיש כמו יצור, אני מביא בושה על ההורים שלי מנסים להיות הכי תומכים אבל מבפנים הם שבורים.
כל כך לא קל לי, כל יום הוא עוד סיוט ואני לא יודע מה יוציא אותי מהלופ הזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות