פרידה זה משהו שצריך לחוות בדרך כזו או אחרת, זה לא משנה מי חווה מה ולמי כואב יותר.
על קצה המזלג הקשר שלי ארך כ3 שנים - שנה וחצי בשירות הצבאי יחדיו ושנה וחצי לאחר מיכן.
מהצד שלי זהו אהבה עיוורת לחלוטין, לא מקשיב לעצות משפחה וחברים, משנה את עצמך מתכונת אופי ועד לחיי שאני חי היום למען אהבה שמהצד השני היא לא כל כך אותו הדבר.
מצידה - זה קשר שיגמר מתישהו, בעינייה אני לא ראוי לה ולא מתאים לה.
שיניתי את חיי למען בחורה שתמיד רצתה עוד ועוד שינוי עצמי. אף פעם זה לא מספיק. המון מריבות וויכוחים.
הקשר שלי נגמר לפני חמישה חודשים, ניסיונות להחזיר את מה שהיה כשל - מהר מאוד ולא אתפלה גם כשהייתי נמצא כבר הגיע ה'בחור החדש' שלה וזה כבר לא משנה.
את הפרידה חוויתי בצורה מגעיל ונוראית - מלפתוח את עיניי בבוקר להודעת ווטסאפ עם הסברים שהם לא הסברים והניסיונות ללהבין למה רק הורידו אותי ושברו אותי יותר.
היום המוח מבין מה מגיע לו ומה הוא שווה. הלב מצד שני עוד מוכן לקבל ולאהוב.
משהו בי לא נח כבר הרבה זמן, ניסיונות בלהכיר משהי אחרת ולעשות כל דבר אחר שישכיח אותה לא הצליח. מה עליי לעשות, האם זה הגיוני שעוד ארגיש משהו, ולמה עדיין משהו בוער בי לרצות לתקן. אבוד עצות, דמיונות שהיא עוד תופיע בדלת רצים בראשי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות