לכודה בין מערכת יחסים ישנה ואלימה לבין מערכת יחסים חדשה, מה לעשות?

הסיפור שאספר עכשיו הוא הדבר ההכי רגיש שיש לי, ואני מאוד מבקשת שלא תשפטו אותי ותהיו עדינים איתי כי לא הוצאתי את זה החוצה עדיין וזו הפעם הראשונה שאני מדברת על זה. אף אחד לא יודע על זה שום דבר.

היה לי 3 שנים בן זוג. תחילת הקשר שלנו היה נפלא וגם המשפחה שלו הייתה מאוד טובה אלי. אחרי שנה, התחילו להיות לו דפוסי התנהגות מאוד מוזרים - היו לו תקופות של חודשים שלמים שהוא לא הסכים שנשכב, הוא היה צועק עלי בלי סיבה ואפילו הרים יד כמה פעמים. יש לו נטייה לגרום לי לבכות (אחרי צעקות או יחס או מכה), ואז להיות אדיש איתי ולהתעלם ממני ואחר כך כשאני שבורה ורוצה להפרד הוא פתאום מדהים איתי ומזמין אותי למסעדות או קונה לי שוקולדים ופרחים ומתחנן שאסלח לו.
אמא שלו צעקה עלי וקיללה אותי אפילו, אמרה לי שהיא רוצה שהבן שלה יבגוד בי בגלל שאני "יותר מדי מושלמת ומגיע לאנשים כמוני לסבול".
הדפוס הזה חזר על עצמו במשך שנה שלמה, והוציא ממני כל טיפה של שמחת חיים שהייתה בי. נהייתי בנאדם אומלל שפורץ בבכי פשוט כי אני נזכרת כמה רע לי בזוגיות שלי, וכל זה תוך כדי זה שהסביבה שלי (משפחה וחברים) משגעים אותי בלי סוף להפרד ממנו.

לפני חצי שנה, היה מקרה שהוא הגזים מאוד ואחרי שגיליתי שיש לי מחלה וניתוח לעשות בעקבותיה - הוא הרים עלי יד מתוך עצבים על זה שביקשתי ממנו שיפסיק לדבר על נושא מסויים שכואב לי ונפלתי ארצה מחוקה מבכי והוא נשאר לראות אותי שוכבת והתעלם ממני ורק ביקש אחרי כמה שעות שאני על הרצפה "את מפריעה לי לעבור, אני אשמח שתלכי לשכב על הרצפה בבית שלך".
מתחילים איתי המון, ויום אחרי האירוע התחיל איתי מישהו (לא מבינה איך, מעולם לא נראתי כל כך רע כמו שנראתי באותו היום זה חד משמעית היה היום ההכי רע בחיים שלי). החלטתי שאני אשב איתו ואספר לו מה עבר עליי, לא בקטע רומנטי איתו והבהרתי לו את זה. הוא פשוט הקשיב לי ולא הבין מה מישהי כמוני עשתה עם מישהו כמוהו. מסתבר שאיכשהו עשיתי עליו רושם חיובי למרות הכל...
יום אחרי, סיימתי את זה עם חבר שלי. החלטתי שלא מגיע לי לסבול יותר.
מאותו יום, החיים שלי הם סרט שלא נגמר.
האקס שלי לא מוותר עליי, וכבר חצי שנה רודף אחריי ומציק לי עם זה שהוא רוצה שנחזור. אנחנו נמצאים באותו מקום רוב היום (אותה מסגרת), והוא כל הזמן רוצה להיות איתי ודואג לי. במהלך חצי השנה הזו הוא פגע בי *רק* 3 פעמים, לרמה של בכי. שזה מאוד מעט יחסית למה שהיה בעבר...
עם זאת, במקביל אני מפתחת קשר חדש עם בחור מדהים שקיבל אותי ביום ההכי רע בחיים שלי. הכל אצלנו מעולה, אנחנו באותו ראש בהכל. המשפחה שלי והחברים שלי מקבלים אותו ואוהבים אותו מאוד.
וככה אני מוצאת את עצמי בין שניהם, כך שאני מחלקת את הזמן שלי ביניהם וסובלת מהכפל הזה.
האקס שלי מאוד רגיש ויש לי סיבה כלשהי לרחם עליו מלבד המשפחה שלו שהם אנשים מאוד מאוד רעים, מקללים אותו ומרביצים (אני לא אפרט) ומתוך רחמים אני מנסה איכשהו שנהיה בסדר ונסיים את זה יפה כי אני כל מה שיש לו בעולם הזה. בלעדיי הוא לבד.
הבחור החדש, לא אוהב את זה שאני בקשר עם האקס בכלל ואני לא מספרת לו שאני עם האקס קצת יותר ממה שהוא חושב שאני. הוא חושב שזה רק במסגרת שלנו אבל בפועל אני איתו גם קצת יותר אחרי זה למסעדה או בית קפה לפעמים פשוט כי אני יודעת שהוא מאוד בודד. אני מחבקת אותו והוא מנסה לנשק אותי ואני קצת מתקפלת אבל ישר מחבקת אותו כך שיבין שאני מתרחקת אבל לא לגמרי. שאני כן רוצה לדאוג לו ולשמור עליו בגלל הבעיות שלו.

אני מרגישה שאין לי אף אחד לדבר איתו על זה בלי שישפטו אותי ומרגישה שאני משקרת לשניהם, ובעיקר לעצמי.

האמת שאני פשוט לא יודעת מה הדבר הנכון לעשות כי הרחמים מציפים אותי כלפי האקס אבל אני רוצה גם להיות מאושרת. בחצי השנה הזו, בן הזוג החדש שלי לא פגע בי מעולם ולא בכיתי בגללו מעולם. הוא באמת הבנאדם שמתאים לי.

מה עושים?