אני "דתייה" כלפי חוץ לובשת חצאיות , מתפללת בבית ספר כי אם לא ירימו גבה. אבל כלפי פנים - אני לא שומרת שבת, כשרות לא מקיימת שום מצווה כבר מעל לשנה. אני שונאת את הדת ולא מאמינה באלוהים, או יותר נכון בדרך של אלוהים. הדת היא סם שנועד להשתיק את הצרות שלנו. זה קרה בתהליך ולא ביום אחד וזה לא שהושפעתי מבנות חילוניות (כי אין לי) או מכל דבר אחר. זאת אני לבין עצמי איבדתי עניין לחלוטין. אני לומדת בבית ספר דתי והפסקתי להתפלל בבקרים והמורה מסתכלת עלי עם גבה למעלה ואני רוצה להתפוצץ אני מרגישה כלואה. אין לי אף אחד לדבר איתו , לשתף אותו במה שאני מרגישה אפילו אדם זר אבל מישהו שיקשיב. אני חנוקה מרוב שלחצו עלי הדת הפכה לשנאה. ההורים שלי לא יודעים דבר כמובן כי אם הם ידעו אני אמצא את עצמי בלי בית. ואני רוצה לסיים בגרויות. אבל מצד שני יש ימים שפשוט בא לי לצעוק שדיי שאני לא יכולה יותר. זה הרבה מעבר לעניין של הלבוש - זה עניין שאני לא שלמה עם מי שאני, לא מייצגת את מי שאני ויש לזה פגיעה ענקית בביטחון שלי. אני כל כך מפחדת להשאר לבד ואני יודעת בוודאות שאשאר לבד אם אצא בשאלה באופן רישמי.
אני מרגישה שלפעמים 'האני הפנימי' שלי רוצה החוצה זה כל כך קשה לסחוב הכול לבד. וזה כל כך קשה שאני יודעת שאף אחד בחיים לא יבין איתי. אני לא יכולה לחיות בתוך דבר שאני לא מאמינה בו ,מה החיים שלי שווים ככה?
איך אני אעבור את התהליך הזה? הם יזרקו אותי לרחוב. אני כבולה באזיקיה של הדת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025