קשה לי כבר להתמודד עם הכל, איך לאזן בין כל הלחץ הזה?

אני מבינה שאני אשמע קצת מטומטמת או ילדותית אבל אני באמת כבר מיואשת. ואני ממש מבקשת שתקראו באמת, זה חשוב לי.
אני נחשבת תלמידה טובה, בהקבצות הכי גבוהות שיש, הולכת לכיתת סייבר בתיכון אבל אני מרגישה שלא הולך לי, במיוחד במתמטיקה. אני בסוף מצליחה להעלות את הציון ולהגיע להכל אבל עם הרבה עזרה והעלאה של המורה וזה כבר מייאש אותי. אני לא מצליחה לעשות את הדברים בעצמי כמו חברות שלי שאיתי שעוד לומדות פחות ומספיקות הרבה יותר. החדר שלי תמיד מבולגן כי אני מרגישה שאני צריכה הרבה חופש נפשי, וגם אם יש לי זמן פנוי אני צריכה אותו לעצמי ולא לעוד עבודות. יש לי הרבה לחץ בעניין הלימודים מצד אבא שלי ולמרות שאני טובה בהכל, מצליחה הכל, מצטיינת בהכל, ומתקבלת להכל (וזה אחרי כל מה שאמרתי על עזרה ולחץ מטורף עליי שגורם לי להתמוטטויות כמו עכשיו) הוא עדיין עושה פרצופים על שבעים במתמטיקה, כשבאותו זמן יש לי שלושה מאיות במקצועות אחרים. ההורים שלי גם כל הזמן לוחצים עליי לסדר את החדר (הגורם השני של הלחץ) וכמו שאמרתי שזה לא הדבר הראשון שאני אקפוץ לעשות כשיש לי זמן פנוי ולא מבינים שלפעמים זה לא כזה חשוב, ואני ממשיכה להזכיר להם כמה אני מצטיינת ושיש לי זמן להכל (עם הרבה לחץ) ושאם החדר לא מסודר הם יכולים גם קצת לשחרר אבל זה מאוד קשה לי שהם לא מבינים. ועכשיו אני מנסה לעשות שיעורים במתמטיקה בזמן שחצי אני מבינה וחצי לא, ואז הם כועסים שדחיתי את זה לעכשיו (כשכל החופש הייתי איתם בחול ובטיסה הם אלה ששיכנעו אותי לעזוב את זה ולנוח קצת) ועוד זוכרים לזרוק עוד הערה על החדר, ואז הלכתי כדי לחפש איזה דף שאני יכולה לעשות כאילו זה התשובות בתקווה שהמורה לא תבקש לקרוא כי אני כבר מיואשת על סף דמעות ואז מבינה שהחדר שלי באמת מבולגן כמו כל החיים שלי והזמן שלי לא מסודר ובעיקר לחוץ, ושאני אוהבת לדחות וזה גם ידוע, ועכשיו אני באמת צריכה להתמודד עם כל הבלאגן הזה והיאוש, והחלטתי שמחר אני יושבת ומסדרת אבל זה לא עוזר לי כי כל הדפים שאני צריכה איתי מחר נמצאים איפשהו בבלאגן הזה והמחשבון שלי גם נעלם ואמור להיות מבחן עוד רגע, וזה פשוט הכל קבור מתחת למלא דברים שלא נגעתי בהם כבר חודשים!!! ועכשיו אני אבודה לא יודעת מה לעשות עם המתמטיקה כי אני פשוט לא יכולה לעשות את זה!!!!!!!!!! ואני יושבת על הרציפה בחדר פשוט בוכה אבודה לגמרי ובאותו זמן אבא שלי בא ושואל למה אני נעולה בחדר אז אני עונה לו שאני מתלבשת והוא כמובן לא שומע אז הוא שואל עוד פעם בקול מעצבן יותר ואני צועקת לו שאני מתלבשת!!!!! ואז הוא שואל אם הכל בסדר. אז אני לא חושבת שהכל בסדר אבל כמובן שהוא לא יראה את זה כי הוא גורם הלחץ אז אני עונה ״כן, הכל מעולה!״ ואז הוא אומר טוב תחזרי לשיעורים שלך ואני ממשיכה לבכות ולכתוב את זה.
בקיצור אני פשוט מיואשת. ואני לא יודעת איך להפסיק את זה, איך אפשר לעזור לי. פשוט קשה לי ובא לי לעצור רגע את הזמן כדי שאני אוכל לסדר, גם את החדר וגם את החיים, אבל אי אפשר כי מחר בשעה ראשונה יש שיעור מתמטיקה ואני אמורה להיות שם עם שיעורים וחיוך.