חרא לי - קשה לי - לא נעים לי.
אני זוכר איך פעם לא הייתי מבין אנשים שחולים בדיכאון, מה הבעיה להיות פשוט שמח?
עד שזה התפוצץ עליי.
הסדר יום שלי:
קם - מחרטט שאני חולה בשביל לסבול את היום במיטה ולא מול 300 ילדים מפגרים בביה"ס
במיטה כל היום.
שותה קפה שחור כל רבע שעה - מה שמוביל לאי הרדמות בלילה.
שונא את ההרגשה המזדיינת הזו, מרגיש כאב בלב, לוקח כדורים פעם ביום שהופכים אותי לזומבי בלי רגשות - ועם יש, בעיקר זעם
אני מגיע הביתה - חצי מת (נפשית - הלוואי גופנית), זורם את הבגדים ואומר לאמא שלי: "נפל תנקי"
מתחצף אליה..
היום זה כבר היה מטורף ברמה שלא יכלתי להחזיק את זה בבטן.
צעקתי:" את זונה שתומכת בתהליך להפוך אותי לזומבי" אני שם פס על זה שקראתי לה זונה, כי ביום יום אני מנסה לא להביא לכל בן אדם שני כיסא בראש - אז זונה זה בקליל - אמא או לא, במיוחג שאני מת מבפנים, אז "בקרת האיכות" של המילים גם מתה.
יותר פריקה מאשר יעוץ
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025