שלום לכולם,
אשמח מאוד אם תעזרו לי...
מאז שאני זוכרת את עצמי..תמיד הייתי ילדה שקטה בכיתה ובכלל..ולא היו לי הרבה חברים, תמיד היו לי עד 2 חברים.
אני כבר בכיתה ז..ילדים חדשים בית ספר חדש.. ערסים, פרחות,ירידות, הצקות ועוד....
עברה כבר חצי שנה מאז שעליתי לכיתה ז..הכרתי את כולם וזה..עכשיו..יש לי רק 2 חברות שאני לא סגורה אם הן אמיתיות..אני מרגישה שלאף אחד לא אכפת ממני בעולם הזה ושאף אחד לא מבין אותי..החברות היחידות שיש לי לא מתנהגות כמו חברות אמיתיות..הן מסננות אותי יורדות עלי לפעמים ואף פעם הן לא רוצות להיפגש.
ובכיתה...כל הערסים והפרחות נתפלים אלי..ומנסים להוריד לי את הביטחון אפילו שהוא נמצא כבר הכי למטה שיש..
המצב הלימודי שלי סביר...שגם הוא גורם לי לחוסר ביטחון... הסביבה גורמת לי להרגיש מכוערת טיפשה מפגרת סתומה ומגעילה..
כשיורדים עלי אני לא עונה כלום...אני שותקת..אבל אז הגיע יום שירדו עלי וכל הכעס והכאב שספגתי יצאו החוצה...ממש הרמתי את הקול ואמרתי מה שיש לי להגיד ולא היה לי אכפת..מאז..תפסו ממני כבנאדם מגעיל שאי אפשר ליהיות בחברתו.
אני מרגישה לבד...אני לא יכולה לסמוך על אף אחד..
אפילו על ההורים קשה לי לסמוך. הם בסדר והכל אבל עדיין...
התחלתי לחשוב על זה שאין משמעות לחיים...ולמה מגיע לחיות לבנאדם כמוני..כבר כולם שכנעו אותי שאני מגעילה וסתומה.
תמיד מנסים שאני אצא רע לא משנה מה..קשה לי ככה..מאוד קשה..אני בוכה לפעמים בלילות.
אז מה לעשות בעניין החברות והבית ספר? כי גם הבנים אומרים שאני מוזרה ומכוערת..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות