איך אוכל לצאת מהדיכאון שלא עוזב אותי?

תודה מראש לכל מי שיטרח לקרוא :)

עמוק בפנים, אני יודעת שאני לא סתם אחת, שכן יש סיבה שאני נושמת, חייה וקיימת פה בעולם.
בילדותי רציתי להעלם מהחיים ולברוח מהמציאות כמה פעמים ללא הצלחה.
אמנם לא עברתי התעללות או טראומה או כל דבר אחר מזועזע מספיק שהסיבה לרצון שלי להעלם מהחיים יהיה מוצדק מספיק.
אבל כן חוויתי כל כך הרבה בילדותי שאני אפילו לא יכולה לקרוא לזה ילדות, כי באמת לא הייתה לי ילדות.
במהלך כל תקופת הבית הספר, הייתי ילדה עם הרבה קשיים בלמידה, חסרת ביטחון, שקטה, בודדה, סגורה, שונה ומיותר לציין שה"חברי" הכיתה ניצלו את מצבי ללעג..
לא יצאתי לאף טיול, לא ראיתי עולם, לא חוויתי שום דבר, הייתי נטו בחדר שלי עם המחשב עם "החברים" הוירטואלים שהכרתי בצאטים.
בסופו של דבר, סיימתי 12 שנות לימוד עם בגרות חלקית. (לא מפתיע..)
במהלך השירות הלאומי שלי, המצב שלי השתפר מאוד לטובה, הייתי ההפך מאיך שהייתי בבית הספר.
הכרתי חברים, עלה לי הביטחון, נפתחתי, חוויתי, עבדתי, הכרתי עולמות חדשים ובמיוחד הכרתי את עצמי יותר.

בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי כל פעם בדיכאון, סערת רגשות, מצבי רוח משתנים, מחשבות בלי סוף וזה מחזיר אותי לעבר, לאיך שהרגשתי..
וקשה לי, קשה לי כל כך.. נמאס לי לבכות מכל דבר קטן, נמאס לייחס לכל דבר כה חשיבות, נמאס לי לחשוב 24/7 מה יהיה איתי בעתיד? מה אלמד ואם אצליח ללמוד? ואיך אשיג את הכסף ללימודים? כי אני צריכה לפני להשלים בגרויות .. להשכיר דירה (לא טוב לי בבית) .. ואני כן עובדת, אבל אני עוזרת לרוב להורים שלי ואני עושה זאת בשמחה אבל זה גם מקשה עלי לחסוך ולא נעים לי להעיר על כך, אחרי הכל, ההורים שלנו עשו בשבילו מעל ומעבר ..

ואני מרגישה שזה לא החיים שאני רוצה לחיות.. שאני צריכה לעבור שינוי ובאמת לאט לאט התחלתי לא מזמן לרדת מהדת, להפסיק לשמור שבתות ..
כי אני מאמינה שהמטרה של כל אחד בחיים זה להיות בנאדם טוב.
לא בהכרח הרגשתי שינוי אבל כן הרגשתי סוג של דלת שנפתחת לחיים שאני רוצה.
ועם זאת אני עדיין ותמיד אהיה מאמינה באלוקים.

בעיני חברים זה מעל הכל, תמיד החשבתי חברים כמשהו משמעותי בעיני, אבל אני מוצאת את עצמי לא בטוחה מה זה כבר "חבר אמיתי" ..
כל פעם שמגיע היום הולדת שלי, אני מנסה כמה שפחות לא לצפות ליותר מידי, אני כל פעם מחדש מתאכזבת שמגיע היום שלי .. כי אני רואה כמה חברים באמת אכפת להם ממני וכצפוי, מעט.
אני לא זוכה לקבל מתנות כל כך, לא שזה חשוב לי, יותר חשוב לי העצם הכוונה והעשייה והחשיבות בטרחה שעושים את זה מאכפתיות ובעיקר שחשוב להם שאהנה מהיום הזה וארגיש הכי אהובה, אבל זה לא קורה ובגלל זה, אני שונאת שמגיע היום שלי ומשתדלת כמה שיותר להיות אדישה ולהראות שזה לא מזיז לי.
ולעומתי, אני אחת שאעשה הכל למען בנאדם שחשוב לי ואפילו אם זה בנאדם שאני כלל לא מכירה, העיקר שאני יודעת שעשיתי לו טוב וזה שווה הכל.

ובכלל, כל הדברים ה"קטנים" האלו, גורם לי לתהות כל פעם מחדש ..
האם אני חשובה מספיק למישהו ?
(נעזוב בצד את המשפחה)
האם אני חברה מספיק ?
האם אני חכמה מספיק בשביל להצליח בלימודים ?
האם באמת רוצים להיות בחברתי?
האם אני באמת מעניינת מישהו?

אני יודעת שזה הכל בראש שלי ושזה תלוי בי ובגישה שלי איך להסתכל על החיים ואני מנסה, אני יודעת שיש בי צד מאוד אופטימי על החיים, אבל שאני מסתכלת סביבי ועלי, קשה לי לראות את החיים בצורה חיובית, כי אני מסתכלת על המצב בעולם, על כל הסכסוכים והמלחמות ועל החיילים וזה עצוב שזה הגיע לרמה הזאת..
גם במובן שכל החיים שלי הייתי במסגרת דתית והאופי שלי היה תואם למסגרת,
אני מודעת לעצמי שאני די תמימה, שיש לי טוב לב מאוד, שאני אוהבת לעזור, די ילדותית, שאני לא אחת שרבה וגם לא יצא הרבה שאני עומדת על שלי ואני גם חסרת ידע בהרבה נושאים .. אני תוהה איך אתנהל כשאצא באמת לעולם האמיתי ?
לפעמים אני מבינה שלא פלא שרואים אותי באור אחר, כי יש לי חשיבה מאוד אחרת על החיים, כמה שהחיים חרא וכמה שאחשוב שהם חרא, לא אשכח שהחיים קצרים ויבוא יום שכבר לא ניהיה פה .. אז למה בכלל להתעסק בשטויות? למה לתת חשיבות לדברים שטותיים?

החלום האמיתי שלי מכל האלף ואחד חלומות שאני חולמת עליהם, שאני רוצה לשנות את התפיסה של האנשים בעולם פה.

אבל איך אגשים אותו אם יוצא כל פעם שאני "סותרת" את עצמי מהמצבי רוח המשתנים שלי ?
וכל פעם שקורה, שאני בדיכאון, אני מגיבה די בקיצוניות כמו בעבר שיש בי את הרצון הזה להעלם..
ואני כן רוצה לעבור שינוי עם עצמי כדי להגיע רחוק, אבל אני נשברת כל פעם מחדש..
איך אחזיק את עצמי בלי להשבר?
הדבר היחיד שאני פשוט רוצה, זה לחיות חיים נורמלים כמו כל אחד..

ואני פונה אליכם כדי לשמוע את דעתכם .. כל אחד פה בנאדם חכם, בלי ספק, קראתי הרבה תשובות פה של אנשים ואהבתי מאוד וגם התרשמתי, יש לכם כוח לשנות חיים של אנשים באמצעות כתיבה, אתם יודעים איך להגיע לנקודות המדויקות ולכוון משם, גם אם תענו וגם אם לא .. העיקר שניסתי את מזלי :)