היי לכולם,
אני די אובדת עצות ולכן אשמח לשמוע את דעתכם. לא מזמן נפרדתי מבן זוגי (בן 28) לאחר ארבעה חודשים בערך. הסיבה העיקרית הייתה אופן ההתנהלות שלו בקשר. הוא התראה איתי פעם בשבוע בלבד (אציין שהוא גר רחוק ושהוא דתי אז בעייתי להתראות בסופ"שים, אבל הוא לא ניסה למצוא פתרון); כשדיברתי איתו אמר שיבוא יותר אבל לא עמד בזה; פעמיים כשהייתי ממש קרובה לבית שלו הוא לא בא לראות אותי (אמר שהיה עסוק); לא הביא לי מתנה ליום ההולדת לאחר חודשיים יחד.
כמובן שהיה גם הרבה טוב בהתנהלות שלו- הוא היה ג'נטלמן ומאוד מכבד, מאוד העריך אותי, ביציאות שלנו תמיד התעקש להזמין, היה קשוב ואכפתי, התקשר כל יום ודיברנו שעות. ומעבר לכל זה היה חיבור ממש חזק מהרגע הראשון, צחוקים, משיכה וכו'.
בדיעבד, אני חושבת שהוא הרגיש שהתאהבתי בו בשלב מוקדם יחסית, ולכן הרגיש ביטחון. ברקע, לפניי היו לו בעיקר דברים לא רציניים, היה עם המון בחורות והתרגל לזלזל בנשים (חשוב לציין שהיחס שלו אליי אחר לגמרי, והוא מאוד מכבד אותי ואומר שאני "שונה מכולן").
כמה שבועות אחרי הפרידה נפגשנו והוא אמר שרק אחרי שאיבד אותי הבין מה הוא הפסיד ושהוא לא הרגיש ככה כלפי מישהי אף פעם, והוא ממש רוצה לנסות שוב. כרגע ניתקתי איתו כל קשר כדי לנסות להבין מה אני באמת רוצה. אציין שאין לי שום ניסיון במערכות יחסים לפניו, אז אני לא יודעת אם מה שאני חווה זה תחושות רגילות של פרידה או שבאמת פספסתי כאן את אהבת חיי...
הלב אומר לי לחזור אליו (לומר לו מראש איך אני מצפה שיתנהג ולעשות תיאום ציפיות), החברות אומרות שבסופו של דבר הוא יחזור לסורו... אני יודעת שאני כל מה שהוא מחפש בבחורה ושהוא רוצה לבנות איתי עתיד, אבל האם אדם באמת יכול להשתנות כך? הדבר האחרון שאני רוצה זה לחזור אליו ולהיפרד שוב אחרי חודש, כי זה ישבור את שנינו...
אציין שהיו דברים נוספים שהקשו על היחסים (מרחק גדול, יחס שונה לדת, רקעים שונים מאוד, ההורים לא מתים עליו...) אבל אני מאמינה שהאהבה מנצחת, לא?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות