אני בת יחידה לאם חד הורית, ואני מאומצת. אמא שלי הקדישה לי את כל חייה, אבל..
לאמא שלי יש בעיה נפשית מסוימת, ולזה כבר שמתי לב במהלך השנים. היא אובססיבית לשליטה. היא חייבת לדעת כל הזמן מה קורה בחיי, ואם לא- היא משתוללת, מנבלת את הפה וצורחת. בקיצור, היא לא מוכנה לקבל את העובדה שאני בת 21. היא מתנהגת אליי כאילו אני בתיכון. סיימתי צבא ואת הטיול הגדול, ואני רוצה ספייס ממנה. אני רוצה להיות מסוגלת להחליט על עצמי לבד, מבלי לרוץ לספר לה כל דבר קטן שקורה בחיי. הבעיה היא שכשאני מנסה לקבל ממנה עצמאות או פרטיות, היא נעלבת. דוגמא-
מגיל קטן לא הייתי סוגרת דלתות בבית בפניה, היא לא הרשתה לי. זאת אומרת, שגם בזמן המקלחת היא הייתה נכנסת אליי. אבל לפני כמה שנים, זה התחיל להפריע לי. רוב האנשים לא היו מסכימים שאפילו בן משפחה יכנס להם לחדר ברגעים פרטיים, וכשהיא ראתה שאני מתחילה לסגור דלתות היא התחילה להיעלב ולריב איתי! ולא הבינה למה אני לא נותנת לה להיכנס כמו פעם, כשהייתי קטנה.
ברור לי שאם היינו משפחה גדולה, רגילה, המנהג הזה לא היה קורה מלכתחילה. אבל בגלל שזה רק אנחנו- היא מרשה לעצמה
בקיצור- אמא שלי היא לא אדם קל. היא פולשנית, אובססיבית ועצוב להודות שגם בגילי אני עוד מפחדת ממנה, כי כשהיא מגלה שעשיתי משהו שהיא לא מרשה או לא מקבלת- היא יכולה להגיע לצרחות ולכמעט אלימות. כלפי חוץ היא מאוד נחמדה וחברותית ולכן יש לה הרבה חברות, אבל אליי- היא אחרת: היא בטוחה שהיא תמיד צודקת, לא מוכנה להקשיב לי, לא מוכנה לדבר על הבעיות בינינו, טוענת שרק אני אשמה במצב וחושבת שאיך שהיא מתנהגת אליי זאת הדרך הכי נכונה. זה מה שמרחיק בינינו, והיו לנו ריבים מאוד קשים במהלך ההתבגרות שלי, שהגיעו לצרחות ואף למצבים שלא דיברנו בכלל במשך כמה שבועות.
בשלב הזה של חיי, נמאס לי מההתנהגות הזאת. נמאס לי שלא תמיד יש לי בית חם ואוזן קשבת, נמאס לי להסתיר מאמא שלי את מי שאני ולחיות בפחד שהיא תגלה שאני מעשנת, למשל. אני רוצה לעזוב את הבית, אבל אני מעדיפה קודם כל להשקיע בעתיד שלי, זה יותר חשוב לי.
איך אני מתמודדת? אפילו אחרי חיים שלמים איתה אני לא יודעת ...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות